דעות
מסיכון אקלימי לסיכון פיננסי: מי באמת מגן על כספי הפנסיה שלנו?
המערכת הפיננסית העולמית מתחילה להבין שמשבר האקלים אינו רק סוגיה סביבתית או ערכית - אלא איום פוטנציאלי על יציבות פיננסית, ביטוח, אשראי ושווי נכסים. השאלה כעת היא האם הרגולציה, הבנקים והגופים המוסדיים כבר נערכים לעולם של סיכונים לא ליניאריים או עדיין מתמחרים את ה"אתמול"?
מה יקרה לכספי הפנסיה שלנו אם אזורים שלמים יהפכו לפחות בני ביטוח, נכסים יאבדו ערך במהירות ותשתיות קריטיות ייפגעו בעוד שחלק מהסיכונים כלל אינם מתומחרים במערכת המוסדית-פיננסית? זו כבר אינה רק שאלה תיאורטית.
בשקט יחסי, העולם הפיננסי מתחיל לעבור שינוי תפיסתי עמוק. כאשר JPMorgan Chase עוסק באופן ישיר ב"נקודות מפנה אקלימיות" (Climate Tipping Points), ברור שהדיון חצה מזמן את גבולות ה-ESG ה"תדמיתי". זו כבר אינה רק שיחה על סביבה. זו שיחה על יציבות פיננסית.
המשמעות עמוקה בהרבה מכפי שנדמה. המערכת הפיננסית מתחילה להבין שלא כל סיכון מתקדם באופן הדרגתי וצפוי. לעיתים מערכות נראות יציבות עד לרגע שבו הן אינן יציבות עוד. אירועי קיצון, פגיעה בתשתיות, צמצום זמינות ביטוח, שינויי רגולציה חדים, זעזועים בשרשראות אספקה או ירידת ערך מהירה של נכסים - כל אלה עלולים להפוך בתוך זמן קצר מסיכון תיאורטי להפסד פיננסי ממשי.
השורה התחתונה ברורה: אלה כבר אינם "סיכונים סביבתיים". אלה סיכונים פיננסיים קלאסיים. והעולם כבר מתחיל לראות את הסימנים: בחלק מאזורים בארצות הברית חברות ביטוח מצמצמות פעילות או מעלות פרמיות באופן חד בעקבות סיכוני שריפות, הצפות וסופות. בנקים מרכזיים ורגולטורים מבצעים מבחני קיצון אקלימיים, גופים בינלאומיים עוסקים יותר ויותר בקשר שבין שינויי אקלים לבין יציבות פיננסית מערכתית.
הדיון כבר איננו האם העולם מתחמם. הדיון הוא כיצד התחממות, אירועי קיצון ואי-ודאות מבנית עלולים להשפיע על בנקים, חברות ביטוח, שוק ההון, פנסיות ויציבות המשק. חשוב להבין: אם אזורים מסוימים יהפכו לפחות בני ביטוח, שווי הנדל"ן יושפע; אם תשתיות ייפגעו, עסקים יתקשו לעמוד בהתחייבויות; אם מחירי אנרגיה, מים או מזון יזנקו, תהיה לכך השפעה על אינפלציה, צמיחה וריבית; ואם אירוע אקלימי פוגע במקביל בביטוח, באשראי ובשווי נכסים, זו כבר אינה בעיה מקומית. זהו פוטנציאל לסיכון מערכתי.
במדינה קטנה וצפופה כמו ישראל, עם רגישות גיאופוליטית, תלות גבוהה בתשתיות וריכוזיות פיננסית משמעותית יחסית, שאלת החוסן המערכתי מקבלת משמעות עמוקה עוד יותר. בדיוק משום כך גופים כמו הבנק המרכזי האירופאי (ECB), הבנק להסדרי סליקה בין-לאומיים של הבנקים המרכזיים (BIS), הבנק המרכזי האנגלי (BoE) והרשת ליצירת מערכת פיננסית ירוקה ((NGFS, כבר משלבים סיכוני אקלים במבחני קיצון, בתרחישי קיצון ובניהול סיכונים פיננסיים.
גם בישראל החל התהליך. בנק ישראל והפיקוח על הבנקים כבר פרסמו עקרונות לניהול סיכונים פיננסיים הקשורים לאקלים. יחד עם זאת, ראוי לציין כי מרבית העולם הרגולטורי עדיין נמצא בעיקר בשלב של גילוי, תרחישים ומיפוי סיכונים - ופחות בשלב של תמחור הון והקצאת הון אמיתיים.
כאן נמצאת אחת השאלות החשובות ביותר: אם סיכון אקלימי עלול להשפיע על ההסתברות לכשל, על שווי בטוחות, על יציבות חברות ביטוח ועל יציבות פיננסית מערכתית, כיצד ייתכן שהוא עדיין כמעט ואינו משתקף בדרישות ההון ובהקצאת הון מותאמת סיכון? הרי זה עומד בבסיס ובלב הרעיון הרגולטורי. ככל שהסיכון גבוה יותר, נדרש הקצאת הון יותר גבוהה ותמחור הולם בהתאמה. כך פועלות דרישות הלימות ההון בבנקים; כך פועל עולם הביטוח תחת Solvency; כך אמור לפעול ניהול סיכונים אחראי.
כלכלנים רבים יטענו בצדק שבשוק יעיל סיכונים ארוכי טווח אמורים להיות מגולמים במחירי הנכסים, בפרמיות הסיכון ובעלות ההון. אם כך, לכאורה אין צורך בהתערבות מיוחדת - כלומר השוק כבר יתמחר את הסיכון. אלא ששוק משוכלל ויעיל עובד היטב במודלים, החיים בפועל מורכבים יותר: שווקים מתקשים לעיתים לתמחר סיכונים מבניים ארוכי טווח המאופיינים באי-ודאות עמוקה, באי ליניאריות ובנקודות מפנה - זאת במיוחד כאשר חלק מההשפעות אינן מיידיות, כאשר חלק מהעלויות מועברות לציבור ולדורות הבאים, וכאשר גם בשוק ההון עצמו עדיין קיימת לעיתים העדפה ברורה למדידה קצרת טווח.
הבעיה איננה רק מודלי הסיכון, אלא גם מבנה התמריצים. מנהלי השקעות, מנהלי כספים ושחקנים פיננסיים רבים עדיין נמדדים ומתוגמלים במידה רבה על בסיס ביצועים רבעוניים ושנתיים. לעיתים קשה מאוד לקבל החלטות שמקטינות סיכון מבני ארוך טווח, אם המחיר הוא פגיעה בטווח הקצר במדדי ביצוע, בתשואה יחסית או בדירוגי השוואה.
הבעיה היא שסיכונים מבניים אינם תמיד נמדדים בדוח הרבעוני הבא. לעיתים הם מצטברים בשקט במשך שנים עד לרגע שבו השוק מתמחר אותם בבת אחת. גם משברים פיננסיים בעבר לימדו שלא כל סיכון ידוע אכן מתומחר בזמן אמת. לעיתים הסיכון מזוהה, אך המערכת ממשיכה לדחות את תמחורו, עד לרגע שבו ההתאמה הופכת חדה, מהירה וכואבת.
אבל גם היעדר תמחור הוא החלטה. וכאשר סיכון איננו מתומחר, מישהו משלם עליו בסוף. לעיתים אלה חברות הביטוח, לעיתים הבנקים ולעיתים הציבור כולו דרך אינפלציה, מסים, חילוצים פיננסיים או פגיעה בפנסיות. גם כאן, בסופו של יום, הציבור הוא שמשלם בין במישרין ובין בעקיפין.
והנקודה שאסור לפספס הינה שהגופים המוסדיים אינם מנהלים כסף קצר טווח. הם מנהלים את כספי הפנסיה של הציבור לעשרות שנים קדימה. לכן האחריות הנאמנית שלהם (Fiduciary Duty), אינה יכולה להצטמצם עוד לבחינת התשואה של הטווח הקצר בלבד.
גוף שמנהל חיסכון לטווח ארוך, לדוגמה של 30 שנה, חייב לשאול גם כיצד ייראו שוקי הביטוח, אילו נכסים יישארו בני מימון, אילו אזורים יהפכו מסוכנים יותר, כיצד ייראו מחירי האנרגיה, המים והמזון ומה תהיה ההשפעה על יציבות המשק כולו.
ויותר מכך, נכון שאלה יבחנו גם את התפתחות הסיכונים והסיכויים שהינם בעלי אופי איכותני עם קשיי מדידה כמותניים במונחי הטווח הקצר, כמו גם, יבחנו לצד הרווחיות התאגידית, את התרומה או הנזק הסביבתי והחברתי שאותם תאגידים מייצרים. כן - יש לקבוע לכך תג מחיר חיובי או שלילי שישתקף בתשואה, ולעיתים אף מדד פוסל ככל שהפעילות מסווגת מחוץ לתיאבון הסיכון התאגידי.
זה איננו דיון אנטי קפיטליסטי. נהפוך הוא: זהו לב הקפיטליזם האחראי והקשוב המשלב תיאבון לסיכון ומערכת העדפות, תמחור נכון של סיכון, ניהול אי-ודאות ושמירה על יציבות ארוכת טווח. המערכת הפיננסית העולמית מתחילה להבין שהאתגר הגדול של השנים הקרובות לא יהיה רק לייצר תשואה, אלא לבנות חוסן בעולם של שינויים לא ליניאריים וסיכונים מבניים.
השאלה איננה האם ניתן לחזות כל סיכון. השאלה היא האם המערכת הפיננסית באמת מתמחרת את הסיכונים שכבר ידועים לה או ממשיכה לדחות אותם לדורות הבאים. השאלה הנילוות וחשובה לא פחות, עד כמה הגופים הפיננסים שמנהלים את כספי האזרחים, מנתבים אותם להבטחת מודל כלכלי, משקי וחברתי בר קיימה המשלב היבטים כמותניים ואיכותניים.
עוד ב-
*הכותב הוא כלכלן בכיר והמפקח על הבנקים לשעבר. כיום יו"ר הוועדה המייעצת מרכז אריסון ל-ESG; עמית מחקר בכיר, המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS), אוניברסיטת רייכמן.
הכתבות החמות
תגובות לכתבה(0):
תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה
חזור לתגובה
