דעות
משילות שמייצרת ערך: תכלול לאומי כמנוע לצמיחה ולחוסן
העולם כבר אינו מסתפק בקיימות. העולם עובר להשקעה שיטתית בחוסן, בהשבחת נכסי המדינה וביצירת ערך ארוך טווח. הגיע הזמן שגם אנחנו בישראל נעבור מניהול משברים לניהול שיטתי של נכסי המדינה
בשנים האחרונות השתנה השיח העולמי על שינויי האקלים. אם בעבר הוא התמקד בעיקר בצמצום פליטות, במעבר לאנרגיה מתחדשת ובהפחתת נזקים סביבתיים, הרי שכיום מתרחש שינוי עמוק הרבה יותר. השאלה המרכזית כבר אינה כיצד לצמצם את המשבר, אלא כיצד לבנות כלכלה וחברה המסוגלות להתמודד עמו, לצמוח מתוכו ואף ליצור באמצעותו ערך חדש.
דו"ח חדש של הברית הפיננסית של גלזגו לאפס פליטות (GFANZ), המבוסס על 22 מקרי בוחן של בנקים, חברות ביטוח, מנהלי נכסים ומשקיעים מוסדיים מכל העולם – ממחיש היטב את השינוי הזה. לכאורה מדובר בדו"ח על מימון הסתגלות לשינויי אקלים. למעשה, זהו מסמך על כלכלה, על השקעות, על יצירת ערך ובעיקר על משילות.
המסר המרכזי של הדו"ח פשוט: חוסן אינו עלות אלא נכס. השקעה בחוסן אינה מהווה הוצאה אלא מהווה השקעה המייצרת תשואה. הדו"ח מציג שורה ארוכה של דוגמאות שבהן השקעות במים, חקלאות, תשתיות, אנרגיה, ביטוח, שיקום מערכות טבעיות והגנה על שרשראות אספקה אינן רק מפחיתות את הנזקים הנגרמים מאירועי קיצון. הן מצמצמות את עלות ההון, מפחיתות פרמיות ביטוח, משפרות את איכות האשראי, מחזקות את רציפות הפעילות העסקית ומגדילות את ערך הנכסים לאורך זמן. במילים אחרות: הן מייצרות ערך כלכלי כבר היום, עוד לפני שהמשבר הבא מגיע.
זו נקודת מפנה משמעותית. במשך שנים התבססה תפיסת הקיימות על צמצום הנזק. להפחית פליטות. לזהם פחות. לצרוך פחות. זו הייתה התקדמות חשובה, אך היא מייצגת בעיקר תפיסה של שימור. כיום העולם מתקדם לשלב הבא, לשלב הרגנרציה. רגנרציה אינה מבקשת רק לשמר את הקיים אלא להשביח אותו. היא מבקשת לחזק את ההון הטבעי, להגדיל את ההון האנושי, לשקם מערכות אקולוגיות, לבנות תשתיות עמידות יותר, לפתח קהילות חזקות יותר ולהבטיח שכל השקעה תיצור ערך מצטבר לאורך זמן.
זהו מעבר מהפחתת נזק ליצירת ערך. מכאן גם נדרש שינוי בתפיסת המשילות. משילות אינה נמדדת רק ביכולת לקבל החלטות או לנהל תקציב. היא נמדדת ביכולת לזהות את נכסי המדינה, להשביח אותם וליצור באמצעותם ערך כלכלי, חברתי וסביבתי לאורך זמן. המשמעות היא שהמדינה אינה יכולה להסתפק בניהול הכנסות והוצאות. עליה לנהל את כלל נכסיה הלאומיים: ההון האנושי, ההון הטבעי, ההון הפיזי, ההון הדיגיטלי, ההון החברתי וההון המוסדי. כל אחד מהם מייצר ערך. כל אחד מהם עלול להישחק אם אינו מנוהל. וכל אחד מהם מחייב השקעה שיטתית ולא תגובה נקודתית למשברים.
כאן מצויה גם אחת התובנות החשובות ביותר העולות מהדו"ח: אין מחסור בהון. אין מחסור במכשירים פיננסיים. גם הידע המקצועי קיים. החסם המרכזי הוא אחר – היעדר גורם מתכלל. הדו"ח מדגיש כי הצלחת ההשקעות בחוסן מחייבת ממשלות המגדירות יעדים לאומיים, מקימות תשתיות נתונים, מפתחות צנרת של פרויקטים בני השקעה, יוצרות רגולציה תומכת ומחברות בין ההון הציבורי להון הפרטי. כלומר, חוסן אינו נבנה באמצעות משרד אחד או רגולטור אחד. הוא נבנה באמצעות תכלול.
זו בדיוק הנקודה שבה מדינת ישראל צריכה לשנות כיוון. אין בישראל מחסור במשרדי ממשלה. אין מחסור ברשויות, ברגולטורים, במומחים או ביוזמות. אך יש מחסור בגורם אחד – כזה הרואה את התמונה השלמה ומחבר בין כלל המערכות. גורם כזה אינו אמור לנהל את משרדי הממשלה. תפקידו לתכלל. למפות את נכסי המדינה, להעריך את מצבם, לזהות סיכונים והזדמנויות, לקבוע סדרי עדיפויות, לבנות תשתיות נתונים משותפות, לגבש מדדי ביצוע ולהבטיח שהשקעות ציבוריות ופרטיות פועלות לאותו יעד.
זו אינה ועדת היגוי נוספת. זהו מנגנון המשילות שחסר כיום. לכן, לצד אסטרטגיית בינה מלאכותית, אסטרטגיית אקלים או אסטרטגיית צמיחה, ישראל זקוקה לאסטרטגיה לאומית לחוסן, רגנרציה ויצירת ערך. אסטרטגיה שתראה בכלל נכסי המדינה מערכת אחת, שתמדוד אותם, תנהל אותם ותשביח אותם באופן עקבי, ותעמיד בליבה גוף מתכלל בעל סמכות, אחריות ויכולת ביצוע. אין זו רק מדיניות סביבתית. זוהי מדיניות כלכלית. זוהי מדיניות חברתית. זוהי מדיניות של ביטחון לאומי. ובעיקר, זוהי מדיניות של משילות.
האתגר של מדינת ישראל בעשור הקרוב לא יהיה רק להמשיך לצמוח, אלא ליצור את התנאים לצמיחה בת-קיימה, רגנרטיבית ועמידה לאורך זמן. מדינות שימשיכו לנהל תקציבים בלבד יתקשו להתמודד עם המציאות החדשה. מדינות שינהלו את נכסיהן, ישקיעו בחוסן, ישביחו את ההון האנושי, הטבעי והמוסדי שלהן, ויחברו בין מדיניות, נתונים, השקעות וחדשנות – יהיו אלו שיובילו.
בסופו של דבר, משילות אינה נבחנת במספר ההחלטות שממשלה מקבלת, כי אם ביכולתה לתכלל בין כלל השחקנים והנכסים הלאומיים כדי להפוך סיכונים להזדמנויות, השקעות לערך, וערך לשגשוג מתמשך עבור הדור הזה והדורות הבאים.
עוד ב-
*הכותב הוא כלכלן בכיר והמפקח על הבנקים לשעבר. כיום יו"ר הוועדה המייעצת, מרכז אריסון ל-ESG; עמית מחקר בכיר, המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS), אוניברסיטת רייכמן.
הכתבות החמות
תגובות לכתבה(0):
תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה
חזור לתגובה
