דעות

כשהסביבה הופכת לסוגיה כלכלית: יציבות מחירים בעולם של שינויי אקלים

שינויי האקלים אינם רק אתגר סביבתי. הם הופכים לגורם המשפיע על אינפלציה, צמיחה, אי-ודאות ויעילות המדיניות המוניטרית, זאת כפי שעולה מהדו"ח החדש של ה-NGFS

יאיר אבידן | 8/9/2026 16:23 עקבו אחרינו בגוגל

עד לא מזמן נתפסו שינויי האקלים בעיקר כסוגיה סביבתית. אחריותם של בנקים מרכזיים ברורה – לשמור על יציבות מחירים, לתמוך ביציבות המערכת הפיננסית ולספק עוגן לציפיות האינפלציה. אלא שהמציאות משתנה. שינויי האקלים כבר אינם רק אתגר סביבתי; הם הופכים בהדרגה למשתנה מקרו-כלכלי המשפיע על אינפלציה, צמיחה, פריון, השקעות ואי-ודאות. במציאות כזו, המדיניות המוניטרית אינה יכולה להישאר אדישה.

זהו המסר המרכזי במסמך החדש של ה-NGFS – רשת בינלאומית של בנקים מרכזיים וגופי פיקוח פיננסיים מיוני 2026. המסמך, שנכתב בשיתוף עשרות בנקים מרכזיים וגופי פיקוח בעולם, אינו קורא לבנקים המרכזיים להפוך לרגולטורים של האקלים. להפך. הוא מדגיש באופן חד כי קביעת מדיניות האקלים היא באחריות הממשלות – בעוד שתפקידם של הבנקים המרכזיים הוא להבין ולהגיב להשלכותיה הכלכליות במסגרת המנדט שלהם לשמירה על יציבות המחירים ויציבות המערכת הפיננסית.

הבחנה זו חשובה במיוחד. היא שומרת על עצמאות הבנק המרכזי ועל גבולות אחריותו, אך גם מחייבת אותו להכיר בכך שהאקלים המשתנה משנה את סביבת הפעולה הכלכלית. אירועי מזג אוויר קיצוניים, פגיעה בשרשראות אספקה, ירידה בפריון העבודה, התייקרות מזון ואנרגיה ומעבר לכלכלה דלת פחמן – כל אלה משפיעים על האינפלציה ועל הפעילות הכלכלית, ולעיתים יוצרים מצב מורכב שבו המחירים עולים דווקא כאשר הצמיחה נחלשת. זוהי הדילמה הקלאסית של זעזועי היצע, והיא צפויה להפוך שכיחה יותר בשנים הקרובות.

אחד החידושים החשובים בדוח הוא ההכרה בכך שהמעבר לכלכלה מאופסת פליטות אינו נטול עלויות בטווח הקצר. מיסוי פחמן, שינוי תמהיל האנרגיה, השקעות גדולות בתשתיות ועלייה בביקוש לחומרי גלם ולמינרלים קריטיים, המשמשים לייצור סוללות, רשתות חשמל וטכנולוגיות אנרגיה נקייה, עלולים להגביר לחצים אינפלציוניים. אולם המסמך מדגיש כי מעבר מוקדם, עקבי ומתואם צפוי להיות זול בהרבה מחלופה של דחייה, חוסר עקביות או תגובה מאוחרת לנזקי האקלים.

הדו"ח גם מצביע על כך ששינויי האקלים אינם משפיעים רק על יעד האינפלציה, אלא גם על האופן שבו המדיניות המוניטרית פועלת. פגיעה באשראי, עלייה באי-ודאות, שינויים בהשקעות ובהערכת סיכונים יש בהם כדי לשנות את עוצמת מנגנון העברת הריבית למשק.

במקביל, הספרות שאליה מתייחס הדו"ח מצביעה על אפשרות ששינויי האקלים ישפיעו גם על הריבית הריאלית חסרת הסיכון, דרך השפעותיהם על הפריון, ההשקעות והחיסכון. המשמעות היא שהאתגר אינו מסתכם בניהול האינפלציה של היום, אלא גם בהבנת השינויים המבניים של הכלכלה צופת פני עתיד.

בעיניי, יש כאן מסר רחב יותר. בעשור האחרון התרגלנו לראות את שינויי האקלים בעיקר דרך העדשה של קיימות, פליטות ואיכות הסביבה. המסמך מזכיר לנו שהסיפור עמוק הרבה יותר. כאשר אירועי אקלים פוגעים בשרשראות אספקה, במחירי המזון, בביטוח, בתשתיות ובפריון, הם הופכים לסוגיה של מדיניות מקרו כלכלית. זה כבר אינו דיון סביבתי; זהו דיון על יציבות המשק.

עבור ישראל, התובנה הזו רלוונטית במיוחד. כמשק קטן ופתוח, הנשען על סחר בינלאומי, חשוף להתפתחויות גיאופוליטיות ולזעזועים בשרשראות האספקה, המשמעות של אירועי אקלים עלולה להיות מהירה ומשמעותית יותר. לכך מתווספים אתגרי ביטחון, תשתיות, מים ואנרגיה, המחדדים עוד יותר את חשיבותה של ראייה ארוכת טווח.

הדו"ח אינו מציע להרחיב את סמכויות הבנקים המרכזיים, אלא להעמיק את יכולתם להבין את המציאות הכלכלית המשתנה. זהו הבדל מהותי. בנק מרכזי אינו אמור להוביל את מדיניות האקלים, אך הוא חייב להביא בחשבון את השפעתה על האינפלציה, על היציבות הפיננסית ועל אמון הציבור במדיניותו.

בסופו של דבר, אולי זהו הלקח החשוב ביותר של המסמך. בעידן של שינויי אקלים, גבולות הגזרה בין כלכלה, סביבה, טכנולוגיה וביטחון הולכים ומיטשטשים. האחריות של כל מוסד אינה משתנה, אך המציאות שבתוכה הוא פועל משתנה במהירות. ככל שנבין מוקדם יותר את יחסי הגומלין הללו, כך נגדיל את הסיכוי לשמור לא רק על יציבות המחירים, אלא גם על חוסנה של הכלכלה לאורך זמן.