אחד ממבחני המשילות החשובים של המאה ה-21 אינו נוגע בהכרח לכמות שמדינה מייצרת, אלא לאופן שבו מנהלת את נכסיה. במשך עשרות שנים מודדים הצלחה באמצעות שיעורי הצמיחה, התוצר והצריכה. אלא שבעולם המאופיין במשברי אקלים, זעזועים גיאופוליטיים, שיבושים בשרשראות אספקה, מחסור בחומרי גלם ואי-ודאות גוברת, השאלה משתנה בהתאמה: כיצד מייצרים יותר ערך מכל יחידת משאב, וכיצד משמרים אותו לאורך זמן.

מכאן צומחת אחת התפיסות המשפיעות ביותר על החשיבה הכלכלית של השנים הבאות: הכלכלה המעגלית (Circular Economy). הכלכלה המודרנית נבנתה במשך למעלה ממאתיים שנה על מודל ליניארי פשוט, שלפיו כורים חומרי גלם, מייצרים מוצרים, צורכים אותם ומשליכים אותם. מודל זה יצר צמיחה חסרת תקדים, אך גם בזבוז עצום של משאבים, תלות גוברת ביבוא חומרי גלם, פגיעה במערכות הטבע, עלויות כלכליות הולכות וגדלות ופגיעות גבוהה למשברים.

הכלכלה המעגלית מציעה מודל אחר. במקום "לקחת-לייצר-לזרוק", היא מבקשת לתכנן מראש מוצרים ותהליכים כך שיימנעו או יפחיתו ככל הניתן יצירת פסולת, יוארכו חיי המוצרים באמצעות תיקון, שימוש חוזר, שדרוג ומיחזור, וחומרי הגלם יישארו במחזור הכלכלי זמן רב ככל האפשר. במקביל היא מבקשת לשקם ולהעצים את מערכות הטבע, מתוך ההבנה שגם הן נכס כלכלי ולא רק סביבתי. תפיסה זו, שקודמה על ידי קרן אלן מקארתור ונחשבת כיום לאבן היסוד של התחום, הפכה בשנים האחרונות מאידיאולוגיה סביבתית לאסטרטגיה כלכלית גלובלית.

העולם כבר אינו מתייחס לכלכלה המעגלית כאל מדיניות של איכות הסביבה. נציבות האיחוד האירופי הפכה אותה לאחד מעמודי התווך של אסטרטגיית התחרותיות והתעשייה של אירופה. הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD) מציג אותה כמנוע לפריון, לחדשנות ולצמיחה. הפורום הכלכלי העולמי (WEF) רואה בה מרכיב מרכזי בחיזוק החוסן הכלכלי והעצמאות האסטרטגית, ואילו יוזמת המימון של תוכנית הסביבה של האו"ם (UNEP FI) ותאגיד המימון הבינלאומי (IFC) פועלים לגיבוש כלים שיאפשרו למערכת הפיננסית לממן ולהאיץ את המעבר לכלכלה מעגלית.

גם המדינות המובילות כבר פועלות בהתאם. הולנד הציבה יעד להפוך עד שנת 2050 לכלכלה מעגלית מלאה כהגדרתה, שבה השימוש בחומרי גלם חדשים יצטמצם למינימום, מוצרים יתוכננו לשימוש ממושך, לתיקון ולשימוש חוזר, והצמיחה הכלכלית תתבסס על יצירת ערך ולא על צריכת משאבים. פינלנד הייתה הראשונה לגבש מפת דרכים לאומית לכלכלה מעגלית. צרפת חוקקה חקיקה מקיפה לצמצום בזבוז ולעידוד שימוש חוזר, ובריטניה משלבת עקרונות של יעילות משאבים, בנייה מעגלית ותכנון ארוך טווח במדיניות התעשייה והתשתיות שלה. המכנה המשותף ברור: כלכלה מעגלית היא מנוע של תחרותיות, ביטחון כלכלי וחוסן לאומי.

גם בישראל יש נקודות חוזקה. המשרד להגנת הסביבה מקדם תוכניות בתחום, רשות החדשנות מסייעת לפיתוח טכנולוגיות רלוונטיות, ובתחומים כמו התפלת מים, השבת קולחים, חקלאות מתקדמת וטכנולוגיות לניהול משאבים ישראל היא מהמובילות בעולם. אולם התמונה עדיין חלקית. הכלכלה המעגלית טרם הפכה למדיניות רוחבית המחברת בין הממשלה, התקציב, הרגולציה, מערכת החינוך, התעשייה, השלטון המקומי והמערכת הפיננסית. כל עוד היא נתפסת בעיקר כנושא סביבתי, ישראל אינה מממשת את הפוטנציאל הכלכלי האדיר הטמון בה.

זהו בדיוק המקום שבו נכנסת המשילות. כלכלה מעגלית אינה עוסקת בעיקר בפסולת. היא עוסקת בניהול נכסים. ממשלה אינה מנהלת רק תקציב. היא מנהלת את מאזן הנכסים של המדינה: ההון האנושי, ההון הטבעי, התשתיות, הידע, הנתונים, החדשנות, ההון החברתי, אמון הציבור ואיכות המוסדות. משילות איכותית אינה נמדדת רק ביכולת לחלק תקציבים או להגדיל את התוצר, אלא ביכולת להשביח את הנכסים הללו, להפיק מהם יותר ערך ולהעבירם במצב טוב יותר לדורות הבאים.

זו גם הסיבה שכלכלה מעגלית היא מנוע ליצירת ערך כלכלי מדיד. היא מגדילה את הפריון באמצעות שימוש יעיל יותר במשאבים, מפחיתה עלויות ייצור, מצמצמת תלות ביבוא חומרי גלם, מחזקת את שרשראות האספקה, מאריכה את חיי הנכסים, מעודדת חדשנות, יוצרת מקומות עבודה חדשים ומגבירה את האטרקטיביות להשקעות.

הדברים אינם נשענים רק על תפיסה רעיונית. בשנים האחרונות התפתח גוף מחקר משמעותי הבוחן את הקשר בין כלכלה מעגלית לבין יצירת ערך עסקי ופיננסי. אחד משיתופי הפעולה הבולטים בתחום מתקיים בין אוניברסיטת בוקוני במילאנו, קרן אלן מקארתור וקבוצת Intesa Sanpaolo, הנחשבת לאחד הבנקים המובילים באירופה בקידום מימון לכלכלה מעגלית. במסגרת שיתוף פעולה זה פותחו מדדים חדשניים להערכת רמת המעגליות של חברות ונבחנה השפעתה על רמת הסיכון, החוסן העסקי, איכות הניהול ויכולת יצירת הערך לאורך זמן.

כך למשל, במחקר שפורסם השנה, נותחו 643 חברות ציבוריות ב-17 ענפים עתירי משאבים באירופה. הממצאים הצביעו על כך שככל שרמת המעגליות של החברה גבוהה יותר, כך יורדת הסתברות חדלות הפירעון שלה ומשתפרת עמידותה לאורך זמן. מחקרים נוספים של אותה קבוצת חוקרים מצאו כי חברות מעגליות הפגינו עמידות גבוהה יותר בתקופות משבר, ובהן משבר הקורונה, וכן ביצועים פיננסיים ותשואות מותאמות סיכון טובות יותר. המסר כאן ברור: כלכלה מעגלית אינה רק תפיסה סביבתית; היא מהווה מודל עסקי התורם ליצירת ערך כלכלי מדיד ולהפחתת סיכונים.

זהו אולי השינוי החשוב ביותר בתפיסת הקיימות: מעבר מהסתכלות על קיימות כעלות או כחובה רגולטורית, להבנתה כהשקעה המייצרת ערך כלכלי, עסקי וחברתי לאורך זמן. אך גם הכלכלה המעגלית היא רק תחנה בדרך. בשנים האחרונות מתרחב השיח העולמי מתפיסת הקיימות (Sustainability) ולתפיסת הרגנרציה (Regeneration). אם הקיימות מבקשת לצמצם את הפגיעה ולהבטיח שנוכל להמשיך להתפתח לאורך זמן, הרי שהרגנרציה שואפת להשאיר אחרינו מערכות טובות יותר מאלו שקיבלנו. היא אינה מסתפקת בשימור הקיים, אלא מבקשת להשביח אותו. זה נכון למערכות הטבע, אך לא פחות מכך גם להון האנושי, לתשתיות, לחדשנות, לאמון הציבור ולאיכות המוסדות. במובן זה, כלכלה מעגלית אינה יעד בפני עצמו; היא אחד הכלים המרכזיים לבניית כלכלה רגנרטיבית היוצרת ערך מתמשך.

דווקא לישראל יש יתרון יחסי במעבר הזה. איננו עשירים במחצבים, אך אנו עשירים בהון אנושי, ביזמות, במדע, בטכנולוגיה וביכולת לפתור בעיות מורכבות. אם נדע לשלב יתרונות אלה עם מדיניות ציבורית ארוכת טווח, רגולציה המעודדת חדשנות, מערכת פיננסית המנתבת הון ליצירת ערך וממשלה הרואה בנכסי המדינה מנועי צמיחה ולא רק מקורות הוצאה, נוכל להפוך את מגבלת המשאבים שלנו ליתרון תחרותי.

הגיעה העת שגם בישראל הכלכלה המעגלית תפסיק להיות מזוהה בעיקר עם מיחזור ותהפוך לעיקרון מארגן של המדיניות הכלכלית. המשמעות היא שילובה בתקציב המדינה, ברכש הציבורי, בתכנון התשתיות, ברגולציה, במערכת החינוך, במדדי הביצוע של הממשלה ובאסטרטגיית הצמיחה של המשק זו אינה משימה של משרד אחד, אלא של הממשלה כולה ושל כלל המגזרים – הציבורי, העסקי והפיננסי.

בסופו של דבר, כלכלה מעגלית אינה עוסקת רק בפסולת, אלא באופן שבו אנו מגדירים ערך. היא מבקשת להחליף תרבות של מיצוי בתרבות של השבחה, תרבות של צריכה בתרבות של אחריות, וחשיבה קצרת טווח במשילות ארוכת טווח. זהו האתגר האמיתי של ישראל: לא רק לצמוח, אלא לדעת לנהל את נכסיה כך שייצרו יותר ערך, יותר חוסן ויותר איכות חיים גם עבור הדורות הבאים.

עוד ב-

המספרים נחשפים: כמה באמת עולה הסיוע האמריקאי בהוצאות המלחמה?

לכתבה המלאה

*הכותב הוא כלכלן בכיר והמפקח על הבנקים לשעבר. כיום יו"ר הוועדה המייעצת, מרכז אריסון ל-ESG; עמית מחקר בכיר, המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS), אוניברסיטת רייכמן.