ישראל מצויה כעת במשבר המים המסוכן ביותר מאז תחילת עידן ההתפלה. והפעם, המשבר אינו תוצאה של בצורת, אלא של אירוע אקולוגי שסיבותיו אינן ברורות: ההתפשטות של אצה מקרוסקופית שסותמת את הממברנות של ממתקני ההתפלה. התוצאה: בסוף חודש אוגוסט האחרון חמישה מתוך ששת מתקני ההתפלה הגדולים בארץ הושבתו – ורק בימים האחרונים (כך על פי הפרסומים) שבו לפעילות מלאה.

עד כה, אספקת המים למשקי הבית נשמרה – אך האספקה לחקלאות בדרום צומצמה, הרשויות התבקשו להפחית השקיית שטחים ציבוריים, ומקורות מים חלופיים הוכנסו לפעולה. האירוע הזה המחיש עד כמה החיים כפי שאנו מכירים אותם תלויים במספר מצומצם יחסית של מתקני תשתית: מסילות רכבת מרכזיות, מתקנים להתפלה או תחנות כח, או נמל תעופה.

אנחנו רגילים לשאול כמה יעלה להקים כביש, מאגר מים או תחנת כוח. אנחנו שואלים פחות כמה יעלה למשק אם הכביש יוצף, המאגר ייפגע או אספקת החשמל תושבת. עלות ההקמה של מתקן התשתית הינה גלויה ומיידית, ואילו מחיר הנזק נראה רחוק ולא ודאי. כאשר הנזק מתרחש, מתברר לא פעם כי מה שנחסך בהיערכות מראש עולה הרבה יותר בתיקון הנזק ובהשבתת השירות.

דוח שפורסם ביוני 2026 על ידי תאגיד המימון הבינלאומי IFC, מעריך כי סיכוני טבע גורמים לתשתיות במדינות בעלות הכנסה נמוכה ובינונית הפסדים פיננסיים וכלכליים של כ-390 מיליארד דולרים בשנה. הפגיעה אינה נעצרת בנכס עצמו. הפסקת חשמל משביתה עסקים; מחסור במים פוגע במשקי בית, בחקלאות ובתעשייה; וכביש חסום משבש את שרשרת האספקה ואת פעילות שירותי החירום. תשתיות מחוברות זו לזו, ולכן גם הכשלים מתפשטים ממערכת אחת לאחרת.

בשלושה מקרי בוחן בתחומי החשמל, המים והכבישים בברזיל מצא הדוח כי כל דולר שהושקע באמצעי הסתגלות ממוקדים הגן על 2.2 עד 8.6 דולרים של ערך נכסי. אין בכך הבטחה לתשואה דומה בכל פרויקט. מדובר בנכסים ובצעדים מסוימים שנבחרו בהתאם לסיכונים שנבחנו. ועדיין, המסקנה ברורה: השקעה מדודה ומבוססת נתונים יכולה למנוע הפסד הגדול פי כמה מעלותה.

חוסן חייב להיות חלק בלתי נפרד מהאסטרטגיה, מניהול הסיכונים, הסיכויים ומהחלטות הדירקטוריון על הקצאת הון ותיעדוף משאבים ולא רק עניין למהנדסים או למנהלי קיימות בלבד. הפתרון הזול ביותר ביום ההקמה עלול להיות היקר ביותר לאורך חיי הנכס. השאלה לכן אינה רק כמה עולה לבנות, אלא גם כמה יעלה להיכשל, כאשר חשבן העלות הינה עלות ישירה ועקיפה. הנזק המשקי מהשבתת מתקני ההתפלה – לא התמצה בכמות המים המותפלים שלא יוצרה. הוא התגלגל לחקלאים וליבולים, לרשויות המקומיות, לתעשייה, לעלויות האנרגיה ולמקורות המים החלופיים וגם לשגרת החיים של האזרח.

האירוע מצטרף לעומסי החום, לשריפות ולהצפות, וכן לסיכונים הביטחוניים ולתלות שבין מערכות המים, החשמל, התחבורה, התקשורת והמידע. גם הביקוש הגובר להקמת מרכזי נתונים, הצורכים חשמל ומים בהיקפים משמעותיים, מחזק את הצורך בתכנון משולב ובהסתכלות ארוכת טווח.

הצעד הראשון צריך להיות מבחן חוסן לכל השקעת תשתית משמעותית. לפני אישור פרויקט יש לבחון כיצד יתפקד הנכס בתרחישי קיצון, מה תהיה העלות הכלכלית והציבורית של השבתתו, אילו מערכות נוספות תלויות בו ואיזו השקעה מוקדמת תצמצם את הסיכון. התוצאות צריכות להיות מוצגות לאורגנים הממשלתיים הרלוונטיים, לרגולטור ולדירקטוריון הארגון היוזם, כחלק בלתי נפרד מההחלטה על הפרויקט.

לצד בחינת כל נכס נדרשת תמונת חוסן לאומית. גורם ממשלתי מתכלל (כדוגמת משרד האנרגיה, התחבורה ואחרים בהתאם למאפייני המיזם, ולעיתים שילוב בין משרדי) צריך למפות את התלות בין התשתיות, לזהות מוקדי כשל ולקבוע סדרי עדיפויות. במכרזים יש לתת משקל לעמידות, לרציפות השירות ולעלות הכוללת לאורך חיי הנכס, ולא רק למחיר ההקמה. המרוץ המכרזי ומתן משקל עודף למחיר הנמוך עלול להיות בעוכרינו.

גם המימון צריך להתאים לאופייה של ההשקעה. חוסן יוצר תועלת לאורך שנים ולכן זקוק למימון ארוך טווח, לערבויות ולעיתים גם להשתתפות ציבורית. כאשר התועלת מתחלקת בין מפעיל התשתית, הציבור והמשק, נכון שגם המימון ישקף חלוקה זו.   

יש לגבש מדדי הצלחה מתאימים כדוגמה, שיעור צמצום הסיכון, מספר ימי השבתה שנמנעו, שימור ערך התשתית וממד שיפור השירות לציבור. אלה המדדים שצריכים להגיע לשולחן מקבלי ההחלטות במסגרת אישור המיזם.

הדוח שפורסם מזכיר כי השקעה קטנה יחסית, הנעשית בזמן ובמקום הנכונים, יכולה למנוע נזק גדול. התפתחות סיכוני האקלים למיניהם רק מוכיחים כי תדירות ועוצמת האירועים עולים ומכאן עליית הנזק הפוטנציאלי והעלות המשקית. ויתור על חוסן במונחי חסכון בטווח הקצר אינו מבטל את העלות הפוטנציאלית העתידית. הוא רק מעביר אותה לציבור, לעתיד ולדור הבא.

עוד ב-

נשיא המדינה: "הניצחון השלם - כשנשיב את החיים למסלולם"

לכתבה המלאה

*הכותב, יאיר אבידן, הוא יו"ר הועדה המייעצת, מרכז אריסון ל-ESG, אוניברסיטת רייכמן; לשעבר המפקח על הבנקים.