מה הזמן מסמן לי, זה הכול שאריות של החיים. ולחיות את הרגע... השיר הזה מתנגן לי בראש, אינו מרפה. מעורר זיכרונות של חום, אהבה וכאב. ערב ראש השנה כבר ממש מעבר לפינה. לי זו תהיה שנה ראשונה בלי אבא. ראש השנה, ובמיוחד ערב ראש השנה בבית אבא, היה חוויה מעצבת של עולם הרגש שלי כילד. אני זוכר היטב את האיש הענק ונמוך הקומה הזה, אבא שלי, קורן בבגדי החג. פניו נוהרים וכולו חסד והדר. הוא היה אדם השמח בכל מה שאלוקיו העניק לו, תמיד מודה, תמיד מאמין שיהיה טוב. אבא שמח על אלוקיו והאמין בו בכל לבבו. הוא  האמין  שה' יתברך יעניק מחסדו ויסלח, לכולם.

אבל אבא לא סמך על ה' לבדו. הוא מעצמו ומתוך תוכו הביא לעולם ולמשפחה שלנו, אהבה ותקווה, שלום וברכה, משל  עצמו. את התחושה הנפלאה הזאת, אצור בליבי בכל פעימה ופעימה – לנצח!

השנה הבאה תהיה שנה טובה
ושוב אני חוזר למציאות, ומביט בה, יש לומר באופטימיות לא קטנה. כל שנה מכינה אותנו לשנה הבאה אחריה – תחילה במבט של חשבון נפש לאחור, ולאחר מכן עם התהייה והתקווה הגדולה לשנה טובה. ואז אני מחייך אל עצמי פנימה, ויודע: השנה הבאה תהיה שנה טובה.

בתשפ"ז, השנה הבאה עלינו לטובה, תושבי ירושלים יתחילו להתרגל לרשת רכבות מתקדמת שתקשר בין כל חלקי העיר ותאפשר להם להשאיר את כלי הרכב בבית.

בשנה הבאה כבר יישבו על המרפסת בבתים חדשים, מודרניים וממוגנים אלפי ירושלמים שייכנסו לגור בפרויקטים של התחדשות עירונית.

בשנה הבאה נמשיך את תנופת הפיתוח ברחבי הירושלים, אבל לצד ההמולה, פארקים נוספים וריאו ירוקות יעמדו לשירות הציבור שלנו.

בשנה הבאה, סוחריה של ירושלים ובוניה, הבאים אל העיר מכל עבר ומכל פינה, יזכו לחוות מקרוב את התסיסה והפריחה.

ואני מברך את כולם, את כולנו, בברכת שנה טובה. השנה, לפני ארוחת החג, אבא לא יהיה לידי לברך אותי. השנה, לראשונה אחגוג את ראש שנה ללא אבא לידי. מכאן אני מאחל לכל בני ובנות ישראל ששנה טובה תבוא עליהם, על בני ביתם ועל משפחותיהם. ושנזכה כולנו לחיים טובים שיש בהם ברכה ואהבה. שנה טובה.

עוד ב-

עם קטן מייחל לטוב מול המונים שמאחלים לו רע

לכתבה המלאה

*הכותב, משה ליאון, הוא ראש עיריית ירושלים.