לפני מספר שבועות פרסם הפורום הכלכלי העולמי (WEF) את מהדורת מאי 2026 של ה-Chief Economists' Outlook. הדוח מבוסס על סקר ודיונים עם עשרות כלכלנים ראשיים מבנקים, חברות בינלאומיות, גופי השקעה, ארגונים רב-לאומיים ומוסדות מחקר מובילים. הדוח מבקש לזהות את הכוחות המרכזיים המעצבים את הכלכלה העולמית ואת הסיכונים וההזדמנויות הניצבים בפני מקבלי ההחלטות.

התמונה העולה ממנו ברורה ובהחלט מטרידה. 89% מהכלכלנים הראשיים שהשתתפו בסקר מעריכים כי הצמיחה העולמית תיחלש בשנה הקרובה ו-94% צופים עלייה באינפלציה, אולם הנתונים עצמם הם רק הסימפטום. הסיפור האמיתי הינו סגירת נתיבי סחר, פגיעה בתשתיות אנרגיה, עימותים צבאיים, מחסור בחומרי גלם, עלייה במחירי המזון ושיבושים לוגיסטיים שהפכו שוב לגורמים מרכזיים בקביעת הכיוון הכלכלי. העולם מגלה מחדש אמת ישנה שלפיה הכלכלה איננה מתקיימת בנפרד מהמציאות הגיאופוליטית, החברתית והסביבתית.

המשמעות רחבה הרבה יותר מהתחזית לשנה הקרובה. במשך עשורים רבים התמקדו מדינות, חברות ומשקיעים בעיקר ביעילות. שרשראות אספקה נבנו על בסיס עלות מינימלית, מלאים צומצמו, תהליכים הותאמו לעולם שנראה יציב יחסית, והחשיבה לטווח קצר זכתה במקרים לא מעטים לעדיפות על פני היערכות ארוכת טווח. אלא שהעשור האחרון – שאופיין בין היתר, במגפת הקורונה, מלחמה באוקראינה, ובתקופה האחרונה המלחמה באיראן, משברי האנרגיה, אירועי האקלים הקיצוניים, מתקפות הסייבר והעימותים הגיאופוליטיים – חשף את מחירו של מודל המבוסס על אופטימיזציה ללא חוסן.

במובן זה, הדוח אינו עוסק רק במאקרו כלכלה. הוא עוסק בשינוי תפיסתי עמוק שלפיו חוסן הופך מנושא תפעולי לנושא אסטרטגי. המשכיות עסקית ורציפות תפקודית אינן עוד עניין למחלקות חירום, אבטחה או תפעול בלבד. הן הופכות לשיקול מרכזי בהחלטות השקעה, בהקצאת הון, בניהול סיכונים, בתכנון תשתיות ובקביעת אסטרטגיה עסקית.

זו גם הסיבה שהמושג קיימות מקבל משמעות רחבה ועמוקה יותר. קיימות איננה רק פליטות פחמן, איכות סביבה או אחריות חברתית. בליבה, קיימות היא היכולת של ארגון, מערכת פיננסית או מדינה להמשיך ליצור ערך לאורך זמן גם בתנאים של אי-ודאות, זעזועים ושינויים מבניים. היא מחייבת הבנה של תלויות בשרשרת הערך, זיהוי אזורי פגיעות, בניית יכולות הסתגלות, ניהול סיכונים לצד ניהול הזדמנויות וחשיבה החורגת הרבה מעבר לרבעון הקרוב.

מנקודת מבט ישראלית, מדובר בסוגיה קריטית. ישראל היא כלכלה פתוחה, מוטת סחר, יבוא ויצוא, התלויה בשווקים גלובליים, בתשתיות, באנרגיה, בשרשראות אספקה וביציבות אזורית. המשמעות היא שהיכולת להתמודד עם זעזועים חיצוניים איננה רק סוגיה ביטחונית – היא סוגיה כלכלית, פיננסית וחברתית מהמעלה הראשונה. מדינה שאינה בונה חוסן, גמישות ויכולת התאוששות עלולה לגלות שהמחיר הכלכלי של המשבר הבא מתחיל הרבה לפני שהמשבר עצמו פורץ, לא משום שהאירוע כבר התרחש, אלא משום שהפגיעוּת כבר נבנתה.

אולי התובנה החשובה ביותר העולה מהדוח היא שסיכונים שבעבר נוהלו בנפרד מתחילים להתלכד לכדי מציאות אחת. סיכוני אקלים, סיכוני אנרגיה, סיכונים גיאופוליטיים, מתקפות סייבר, ביטחון מזון, שרשראות אספקה ויציבות פיננסית אינם עוד עולמות תוכן נפרדים – כי אם מערכת אחת של תלות הדדית. אירוע אחד בנמל, במצר ימי, ברשת חשמל, במערכת מחשוב או באזור סכסוך עלול בתוך ימים להשפיע על מחירי האנרגיה, על יוקר המחיה, על תיקי ההשקעות, על האינפלציה ועל היציבות החברתית והכלכלית.

במשך שנים נהוג היה לראות בקיימות, בהיערכות לאקלים, בהמשכיות עסקית, ברציפות תפקודית ובניהול סיכונים תחומים משלימים לפעילות העסקית. המציאות מלמדת שהם הופכים לליבת הפעילות עצמה. הם אינם עוסקים רק בהגנה מפני נזק, אלא ביכולת להמשיך לפעול, להסתגל וליצור ערך גם כאשר התנאים משתנים במהירות.

בסופו של דבר, חוסן אינו נבנה בהצהרות אלא בהחלטות. בהחלטות היכן להשקיע, אילו סיכונים לתמחר, אילו תרחישים לבחון, כיצד לבנות תשתיות, כיצד לגוון מקורות אספקה, כיצד לנהל הון אנושי וידע ארגוני, וכיצד לאזן בין יעילות בטווח הקצר לבין יציבות ויכולת קיום בטווח הארוך. זהו מבחן של מנהיגות, של ממשל תאגידי ושל איכות הניהול לא פחות משהוא מבחן של מדיניות כלכלית.

האתגר הגדול של מנהיגים, רגולטורים, דירקטוריונים ומנהלי השקעות אינו לחזות במדויק את המשבר הבא. איש אינו יודע אם הוא יגיע מכיוון גיאופוליטי, אקלימי, טכנולוגי, חברתי או פיננסי. האתגר הוא לבנות מערכות המסוגלות להתמודד גם עם מה שלא חזינו.

זה אולי המסר החשוב ביותר של הדוח. בעולם שבו זעזועים הופכים תכופים, מורכבים ומקושרים זה לזה, היתרון התחרותי החשוב ביותר כבר אינו רק יעילות, מהירות או עלות נמוכה. היתרון האמיתי הוא היכולת להסתגל, להתאושש ולהמשיך ליצור ערך לאורך זמן. מדינות, ארגונים ומערכות פיננסיות שידעו לבנות חוסן, גמישות ויכולת הסתגלות יוכלו לצמוח גם בתקופות של טלטלה. אלו שלא יעשו זאת עלולים לגלות שהסיכון הגדול ביותר אינו המשבר הבא, אלא ההנחה שהעולם של אתמול עודנו העולם של מחר.  

עוד ב-

טיטניק, הגרסה הישראלית: אנדרלמוסיה פוליטית בדרך לקרחון

לכתבה המלאה

*הכותב הוא כלכלן בכיר והמפקח על הבנקים לשעבר. כיום יו"ר הועדה המייעצת, מרכז אריסון ל-ESG אוניברסיטת רייכמן, דירקטור ופעיל חברתי.