בכירי הממשלה לא מפסיקים להתגאות בהתחזקותו של שער השקל אל מול הדולר אשר הגיע לשיא ריאלי של כל הזמנים. גם אנשי האוצר מרוצים מאוד שהרי מאז תקופת הקורונה, ובפרט במהלך המלחמה, האצה הממשלה את היקף ההנפקות של אגרות חוב ממשלתיות בשוקי ההון בעולם. ירידת שער הדולר (והיורו) שוחקת את הוצאות הממשלה בריבית ואת ערכו של החוב במטבע זר. גם אנשי בנק ישראל מרוצים שהרי התחזקות השקל מקרינה על היחלשות האינפלציה. אז אם כולם מרוצים מדוע אני מוטרד?

ראשית, כיוון שהשקל לא התחזק בשוק חופשי ולכן עוצמתו היא מלאכותית. הממשלה מסבסדת את שער השקל ופוגעת בתפקודו התקין של שוק המט"ח החופשי. היא עושה זאת באמצעות שלושה ערוצים מרכזיים. הערוץ הראשון, הוא חוק עידוד השקעות הון שמסבסד חברות גדולות המייצאות מישראל ומזרימות לכאן דולרים שמחלישים את שערו.

הערוץ השני, הוא החיבוק הגדול שנותנת הממשלה ליבואנים הבלעדיים והצולבים ששולטים פה על מרבית היבוא והצליחו לנעול את שערי המשק ליבוא מתחרה חופשי ותחרותי. במרחק של שעה וחצי טיסה מישראל נמצא שפע של מוצרים שנמכרים בעשרות אחוזים פחות מהמחיר בישראל אך יבואם החופשי למדינתנו חסום על ידי המכסים, מכסות היבוא והשליטה הצולבת של קומץ היבואנים. צמצום היבוא מקטין את הביקוש לדולר ולכן משפיע לשלילה על מחירו. הערוץ השלישי הוא ההפקרות שניהול משאבי הגז של ישראל.

מחד גיסא, היתרי יצוא מופרזים שיעמידו בעוד עשור את המשק בפני שוקת שבורה של מאגרים מדוללים מדי. מאידך גיסא, הממשלה עבדה על הציבור בעיניים ונתנה הטבות מיסים אדירות לענקי הגז. לראיה, ההכנסות המגוחכות בקרן העושר. הסבסוד הגדול והיתרי היצוא המופרזים מייצרים מיני מחלת הולנדית בשער השקל.  

שנית, שער השקל המלאכותי פוגע אנושות בתעשיית היצוא הישראלית ובפרט במרכיבים עתירי הערך המוסף שלה, הסטארט אפים וענפי המחקר והפיתוח. אלה, בניגוד לתעשיות הייצור של ההייטק הזכאיות להטבות המס מכוח חוק עידוד השקעות הון, נפגעות אנושות משער השקל. הטבות מס הן כמעט שאינן מקבלות. ואילו הוצאותיהן בשקלים שהולכים ומתחזקים (הוצאות שכר למהנדסים ואנשי הפיתוח) אך המימון בהן הוא בעיקר בדולרים שערכם הולך ונחלש.

חמור מכך, ירידת שער הדולר הופכת את המהנדסים ואנשי התוכנה שלנו ליקרים ביחס לחבריהם במערב ולכן מעודדת את היזמים הנפלאים שלנו להעביר את מיזמיהם לחו"ל כמו גם מגבירה את הלחץ שלהם ליבא עובדים זרים לתעשיות ההייטק. כך או כך, נפגע אנושות התמריץ של הצעירים לפתח את ההון האנושי שלהם בישראל.  

שלישית, ירידת שער הדולר לא באמת מפחיתה את עלויות היבוא אלא רק מגדילה את רווחי היבואנים הבלעדיים. רביעית, ירידת שער הדולר שוחקת אמנם את התחייבויות הממשלה במטבע חוץ אך היא מייצרת גם הפסדי ענק לבנק ישראל שרכש בעשור הקודם רזרבה של מאתיים מיליארד דולר שמומנו באמצעות הלוואות שקליות.

הרזרבה הזו עולה בהיקפה על החוב של הממשלה במטבע חוץ ולכן נטו מפסידה הממשלה בגין ירידת שער הדולר. קונקרטית, משלם כעת הבנק המרכזי ארבעה אחוזים על הלוואותיו בעוד שנכס הדולרים שנרכשו בעזרת ההלוואות הולך ונשחק. ככל הנראה כבר חצה ההפסד את הסך של מאתיים מיליארד ₪. את החשבון יגישו כמובן לעם ישראל.

חמישית, ירידת שער הדולר מגדילה את התוצר הנומינלי לנפש בעוד שהיא אינה משפיעה על התוצר הריאלי לנפש. תעלולי ניפוח התוצר הנומינלי מסייעים לממשלה לשקר לציבור לפיו כביכול משגשג המשק הישראלי ולכאורה חצה התוצר לנפש בישראל את התוצר לנפש של מרבית מערב אירופה. האמת העצובה היא שהתוצר הריאלי לנפש בישראל הוא הנמוך ביותר מקרב מדינות המערב המבוססות).

לסיכום, נראה כי הממשלה ובנק ישראל איבדו את דרכם. הם התמכרו לתעלולים נומינליים ולעיוותים בשער החליפין של השקל עד שהם שוכחים שתעלולים אלה לא פותרים אף בעיה ריאלית אלא להיפך מוסיפים עוד קשיים על כתפיו של המשק הישראלי.

עוד ב-

ישראל בירידה: המגמה המפחידה שצריכה להדאיג את כולנו | פרופ' ירון זליכה

לכתבה המלאה

*הכותב הוא יו"ר המפלגה הכלכלית וראש ביה"ס לחשבונאות, כלכלה וניהול כספים בקריה האקדמית אונו.