בישראל קיימים למעלה ממאה מונופולים - רובם לא מטופלים, לא מפוקחים ולכן גם עושקים אותנו חדשות לבקרים. אז למה הממשלה מתעלמת מחובתה לאכוף את חוקי התחרות? על הקשר שבין רגולציה כושלת לבין חוסר תחרותיות
אחד מהתפקידים החשובים ביותר של הממשלה בניהול כלכלת ישראל הוא המאבק הבלתי פוסק בניסיונם של חברות גדולות לצבור כוח שוק עודף על הצרכנים, לחסום את התחרות ולהפוך למונופול. מי כמונו הישראלים אמורים להכיר התנהלות זו שהרי יש לנו למעלה ממאה מונופולים. רובם לא מטופלים, לא מפוקחים ולכן גם עושקים אותנו חדשות לבקרים.
את התפקיד המרכזי הזה מפקירה הממשלה. למרות שחוקי התחרות בישראל הם ברמה הגבוהה ביותר ולפי הסטנדרט האירופי המחמיר הרי שחייהם של המונופולים והחברות הגדולות בישראל פשוטים מאוד. החוקים המפוארים פשוט לא נאכפים. הממשלה והפקידים הבכירים מתעלמים מחובתם לאכוף את חוקי התחרות. פעם אחר פעם, ממנה הממשלה פקידות חסרת כל רצון למלא את תפקידה ואשר תמצא כל תירוץ מדוע היא לא חייבת לפעול נגד מהלכים לא תחרותיים. המונופולים והחברות הגדולות חוגגים ואנו כולנו נעשקים.
קוראי הטור הזה בוודאי זוכרים את המינוי המביש של עו"ד מיכל כהן לרשות ראשות התחרות. חזרתי ואמרתי כי בלתי סביר בעליל למנות לתפקיד החשוב הזה את מי שכיהנה כיועצת המשפטית של רשות התחרות וסירבה לאכוף את החוק האוסר על מונופולים לגבות מחירים מופרזים וסירבה להכריז על מונופולים חדשים לרבות יבואנים בלעדיים שמוכרים לנו מוצרים שונים במחירים כפולים ומשולשים ממחירם במערב. אך הממשלה התעקשה ואת המחיר כולנו משלמים. הנה סיפור קטן מהזמן האחרון.
חברת הענק נייקי השולטת על נתח גדול מאוד מממכר מוצרי ספורט הודיעה לפני כשלושת רבעי שנה למאה חנויות קטנות ובינוניות כי היא מפסיקה לעבוד עימן. מטרתה של נייקי ברורה. לצמצם את התחרות לממכר מוצריה ולנווט את המכירות למספר רשתות גדולות בלבד וכך להטיב לשלוט ברמת המחירים בשוק.
ובכן, לפי חוק התחרות הכלכלית – 1988, הסדר כובל הוא הסדר שבו אחד הצדדים מגביל את עצמו באופן העלול למנוע או להפחית את התחרות בינו לבין אחרים לרבות בינו לבין אחרים שאינם צד להסדר כובל. זאת ועוד, המחוקק גם מבהיר במפורש כי חלוקת השוק לפי סוג האנשים שעימם יעסקו הוא הסדר כובל. נייקי החליטה כאמור לחלק את השוק ולמנוע מחנויות קטנות ובינוניות למכור את מוצריה. זו למיטב הבנתי חלוקה לפי סוג האנשים שיעסקו ולכן זה הסדר כובל. חובתה של רשות התחרות היה לפתוח בחקירה, למנוע את המצב ולהעניש את האחראים. ראיון עם ליברמן | ארכיון
בעלי חנויות קטנות פנו לרשות התחרות וזו קבעה כי אין פגיעה בתחרות. שרי האוצר והכלכלה שמן הסתם קראו את הידיעה שפורסמה בעיתונות כמוני לא מצא ולנכון לעשות דבר וחצי דבר. אחת מהשתיים. או שהם לא מבינים מאומה בתחום או שבעיית יוקר המחיה לא מעניינת אותם. איני יודע מה יותר גרוע.
בשנה החולפת חווה האזרח הקטן שנה קשה במיוחד. עליה גדולה מאוד במחירי הדיור. יוקר המחיה הגיע לרמות מטורפות. החברות הגדולות, הבנקים והמונופולים חוגגים על חשבוננו. מפולת החלה בשוקי ההון. נטל החוב של האזרחים הגיע לשיא והפערים הולכים ומתרחבים. אין ספק שהאתגרים הכלכליים מכריעים. אנו פשוט לא יכולים להרשות לעצמנו רשות תחרות שמפקירה אותנו ואילו מי שמינה את ראשת רשות התחרות הנוכחית צריך לקבל את עונשו הפוליטי מידי הבוחר.
הכותב הוא ראש החוג לחשבונאות, כלכלה וניהול כספים בקריה האקדמית אונו ויו"ר המפלגה הכלכלית
