בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב אישר השבוע להגיש תובענה ייצוגית דרמטית נגד ארבע קופות החולים בישראל: כללית, מכבי, מאוחדת ולאומית, בטענה כי הפטור מתשלום לדמי ביטוח בתוכניות השב"ן (שירותי בריאות נוספים) החל מהילד הרביעי מנוגד לחוק ביטוח בריאות ממלכתי.

הבקשה, שהוגשה על ידי ארבע אמהות לשלושה ילדים או פחות, מציפה פגיעה ישירה בעקרון השוויון: שני מבוטחים באותה קופה ובאותו גיל משלמים סכומים שונים לחלוטין - אחד משלם עשרות שקלים בחודש, והשני משלם אפס עגול, רק בשל מספר האחים שנולדו לפניו.

החלטת בית הדין אינה קובעת באופן סופי כי ההסדר אינו חוקי, אך נקבע בה כי קיים סיכוי סביר שכך ייפסק בהמשך הדיון. בעוד שהדרישה לפיצוי רטרואקטיבי מעוררת קשיים ניכרים בשל הסתמכות הקופות על אישורי הרגולטור בעבר, הסעד הנותר - ביטול ההסדר מכאן ולהבא - מהווה איום מרכזי על המודל הכלכלי של הקופות.

התשתית המשפטית להחלטה נשענת בין היתר על שתיקתו של משרד הבריאות, שנמנע מלהגן על המסמך הפנימי מ-2005 שהתיר קיומו של "תעריף משפחתי", שתיקה שפורשה על ידי בית הדין כהיעדר תמיכה רגולטורית בחוקיות ההסדר.

סכום התביעה הנקוב בתיק הפורמלי שהוגש לבית הדין עומד על 2,500,001 שקל (סכום הסף הפרוצדורלי המקובל להגשת תובענות ייצוגיות מסוג זה), אך המשמעות הכספית של ההליך נחלקת בין טענות העבר להשלכות העתיד. 

מאחורי המדיניות לא עומדת תמיכה סוציאלית, אלא מנגנון תחרותי של רכישת לקוחות. לפי נוסחת הקפיטציה, המחלקת את תקציב הבריאות לפי מספר נפשות וגיל, הצטרפות של ילדים בריאים מגדילה את תקציב הקופה מהמדינה בשיעור העולה בהרבה על העלות הרפואית שלהם. הוויתור על דמי השב"ן לילד הרביעי ומעלה משמש למעשה כלי שיווקי לגיוס משפחות שלמות והורדת ממוצע הגיל בקופה. בפועל, מי שמממן את סבסוד הרכישה הזו אינו תקציב המדינה, אלא שאר עמיתי השב"ן המשלמים מחיר מלא מבלי שנשאלו על כך.

הקריטריון של ארבעה ילדים ומעלה אמנם מנוסח באופן ניטרלי, אך התפלגותו בשטח ממוקדת בעיקר במגזר החרדי והערבי, ומציבה תפוח אדמה לוהט לפתחו של הדרג הפוליטי והרגולטורי.

עוד ב-

זכיין זארה ישראל מסתבך עם רשות המסים: ייפרד מ-70 מיליון שקל

לכתבה המלאה

משרד הבריאות הודיע אמנם על הקמת צוות לבחינת הנושא ללא לוחות זמנים מוגדרים, ובשלב זה לא ניתן צו אופרטיבי והפטור מופעל כסדרו לקראת הגשת כתבי ההגנה באוקטובר. עם זאת, הלחץ המשפטי המופעל כעת מבהיר כי הסדרים מסוג זה אינם יכולים להמשיך להישען על תקנונים פנימיים ערפילאיים, ויידרשו להכרעה מחוקקת או לביטול מלא.