בארץ

למדינת ישראל אסור להיקלע למלחמת התשה מול איראן | זו הסיבה

בניגוד למה שמקובל לחשוב, לישראל אסור להיקלע למלחמת התשה מול איראן. הכוונת האש ליכולות הצבאיות שלה, מערכות שליטה ומפקדים בכירים, אתרי מיזם הגרעין האיראני – תהיה זו שתחזור לסיום העימות ללא מעורבות ארה"ב
ד"ר אריאל כבירי | 
ישראל, איראן, ארה"ב (צילום shutterstock, pngwing)
אל לישראל להיקלע למלחמת התשה מול איראן. למרות שזו מוסכמה רווחת, לא נראה שישראל פועלת ליצירת התנאים שבהם המפקד הצבאי של האויב ישתכנע שעדיפה לו הפסקת אש ואפילו בתנאים לא נוחים, מאשר המשך העימות.
הכוונת האש ליכולות הצבאיות ההתקפיות וההגנתיות של איראן, מערכות פיקוד ושליטה ומפקדים בכירים, כמו גם לאתרי מיזם הגרעין האיראני במטרה לעכב אותו לא נותנת תקווה שאירן תהיה זו שתחתור לסיום העימות ללא מעורבות ארה"ב. מספר הגנרטורים והבונקרים ההרוסים שאיראן יכולה לספוג, גדול הרבה יותר ממספר רבי הקומות ההרוסים שישראל יכולה לספוג.
מלחמה קצרה, שבה איראן תהיה זו שתבקש הסדר, גם בתנאים שאינם נוחים לה מחייבת הצבת איום מובהק ואמין על ליבת האינטרס של המשטר: הישרדותו בכל מחיר וכאשר נוצרת סיטואציה שבה עצם קיומו של המשטר עומד על הכף, כללי המשחק משתנים מהיסוד. 
משטר האייתוללות נבנה על פחד פנימי ודיכוי חיצוני, וברגע שבו האיום נראה ממשי ומיידי הוא ייטה להסכמות במטרה לעמוד על רגליו עם תום המערכה, כנוע ומושפל ככל שיהיה מתוך יצר הישרדותי מובהק.
 כפי שמוכיח "שעון ההשמדה של ישראל" שתלוי בכיכר מרכזית בטהראן – לאיראנים יש אורך נשימה ויכולת ריצה למרחקים ארוכים, אבל גם מוכנות לחתוך הפסדים משמעותיים כפי שכבר הוכיחה בלגימת כוס התרעלה בסוף המלחמה מול עירק, כשהישרדות המשטר המהפכני חייבה זאת.
מדינות מודרניות עם ריכוז וגיוון של מוסדות מדינתיים וביורוקרטיה מסועפת, הן עמידות מאוד. במדינות שכאלו, שינוי משטר על ידי כוח חיצוני מחייב כיבוש קרקעי ארוך טווח, וברור שזו כלל לא אפשרות מעשית במקרה האיראני, לא על ידי ישראל וגם לא באמצעות ארה"ב.
השלטון באיראן לא תלוי במיזם הגרעיני או ביכולות הצבאיות וההתקפיות של צבא אירן ושל משמרות המהפכה. ככל שלטון סמכותני ודכאני, גם השלטון התיאוקרטי המהפכני שבאיראן נשען על כידונים פנימיים שמוכוונים כלפי האזרחים. 
השלטון לא נשען על לגיטימציה פנימית אלא על ידי כפייה מתמדת ומתמשכת בעזרת יחידות המתמחות בדיכוי חסר רחמים של מחאות המוניות. ראינו את פעילותם מספר פעמים בעשור וחצי האחרון, בהם התקוממו מיליונים ברחובות ובכיכרות ודוכאו ביד ברזל של בריונים סדירים למחצה, שופטים מטעם וצלפים שירו מרחוק על איברי מין של מפגינות ומפגינים לצד תליות המוניות של אזרחים בכיכרי הערים. 
ראינו את יחידות הכידונים מוציאים להורג מפגינים ומפגינות, מבצעות מעצרים המוניים, ושלל מעשי זוועה מעינויים ועד מעשי אונס במרתפי השלטון. כל עוד יחידות הכידונים מספקות הגנה אפקטיבית על מוסדות השלטון וחיי הנהגתו, הרי שאיראן יכולה לספוג ולספוג ולהמשיך לספוג פגיעה אחר פגיעה בכוחותיה הצבאיים ובתוכנית הגרעין.
 בונקרים ומפקדות כמו גם גנרטורים וצנטריפוגות ניתנים לבנייה מחדש.  בניגוד ליכולות האירניות להתמודד עם כוח חיצוני ושפגיעה בהם לא תסכן את הישרדות השלטון, הרי שפגיעה ביכולות הדיכוי הפנימי להתמודדות עם האוכלוסייה מסכנת באופן מיידי את הישרדות השלטון.
לכידוני השלטון המופעלים כנגד האוכלוסייה יש בסיסים, כלי רכב, אמצעי קשר, חשבונות בנק, מפקדים ודירות מגורים. פגיעה צבאית ביחידות אלו תוביל לכך שבכל יום לחימה, סכנת ההתקוממות הפנימית באיראן תגבר, ואילו הסבירות שהשלטון יוכל לדכא את ההתקוממות בכוח ולשמור על הישרדותו יפחת.
 בתנאים אלו יהיה זה האינטרס של שימור המשטר שיכול להוביל את אירן לבקש הסדר מידי, גם בתנאים שמאוד לא נוחים לה.  היה עדיף לו מהלך נגד כוחות הדיכוי של המשטר היה מוביל את מהלך הפתיחה, אך ייתכן ועדיין לא מאוחר לשינוי האסטרטגיה.
ייתכן וזו אף עדיפה על מעורבות ארה"ב שהרי אז ישראל תואשם בגרירת ארה"ב לעוד מלחמה מיותר במזה"ת. האשמות מסוג אלו כבר מבוטאות בקרב מנהיגי MAGA"" -גרעין התמיכה הרדיקלי והחזק של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ.
הכותב הוא ד"ר אריאל כבירי, מרצה במכללה האקדמית גליל מערבי וחוקר סיבות למלחמה ותנאים לשלום. 
תגובות לכתבה(0):

נותרו 55 תווים

נותרו 1000 תווים

הוסף תגובה

תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה