הסרטון המביש שפרסמה השבוע העיתונאית, מטיחה שאלות ועלבונות בנערים חרדים תמימים שהגיעו לפתח ביתה לבקש תרומה, היא חציית קו אדום נוסף כחלק מקמפיין שנאה מתמשך כנגד ציבור ענק. אל תטעו, לא שאלת הגיוס היא שעומדת על הפרק, אלא בחירה להתעמר ולהשפיל שני נערים ועוד דווקא ממובילת דעה שמייצגת מחנה שמעלה על נס את קדושת הפרט.

בסופו של דבר, מדובר בסך הכל בנערים שגדלו לתוך מציאות מסוימת, וצמחו מתוך עולם ערכים מסוים, שנראים מבוישים וחסרי אונים אל מול מסכת האשמות בסוגייה שבדומה למאות אלפי נוער חילוניים, הם כלל אינם מכירים את פרטיה, וכדי להגביר את מידת הלעג והבושה, בחרה הכתבת לחלל את קדושת הפרט ולפרסם את פניהם הגלויות בניגוד גמור לכתוב בחוק הגנת הפרטיות ("פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו").

רק השבוע חזינו במחזה שלפני שנים אחדות נראה כרחוק מהמציאות: כ-1,000 מתושבי בני ברק, משפחות שכולות, לצד רבנים בכירים וחיילי חטיבת החשמונאים שמציינים יחדיו את יום הזיכרון בטקסים מרגשים. גם הניסיונות הנואלים לייצר "פייק ניוז" אודות אי קיום הטקס מטעמי "חוסר ציונות", התבדו עם הבהרת דובר צה"ל ופרסום תיעודים חיים מהאירוע.

סרטון ההשפלה הוא בבואה לסוגייה רחבה מדאיגה בהרבה: איבוד גבולות השיח סביב סוגיות מעוררות מחלוקת. מוותרים על כבוד בסיסי, על אנושיות, על היכולת להבחין בין ביקורת לגיטימית לביזוי מכוון של ציבור שלם. נכון וראוי לקיים שיח נוקב וענייני סביב סוגיית הגיוס, אבל להפוך אותו למשפט כיכר העיר נגד כל מי שבעל חזות חרדית זו שנאה לשם שנאה.

אין צורך להרחיב עד כמה העם היהודי יודע היטב מה המשמעות של סימון, הכללה ויחס משפיל ומבזה כלפי אזרחים תמימים, רק בשל זהותם. בשנתיים וחצי האחרונות, חזינו שוב ושוב בסרטוני רדיפה כנגד פרופסורים בקולומביה והאוורד נטולי כל סמן יהודי, בהם חברים מרכזיים בתנועת ה-BDS שקידמו במשך שנים אג'נדה אנטי ציונית ואנטי ישראלית. אותם מרצים שהפכו את הכפשת ישראל לזהות האקדמית העיקרית שלהם, לא זכו בשנתיים וחצי האחרונות ל"הנחות סלב" מצד הסגלים האקדמיים והמנהליים, או מצד מובילי המחאות בקמפוסים. בדומה לפוגרום האכזרי שבוצע ב"מתנחלי העוטף", גם הגל האנטישמי שהציף את האקדמיה העולמית בעקבות אירועי השבעה באוקטובר לא ביצע אבחנה בין יהודים חילונים לחרדים.

זה לא מספיק, כדאי לזכור גם את הסיפור שנחשף אודות אותם נערים ותרומת "הכנסת הכלה" אותה ביקשו. אבי הכלה, שמשמש גם כסופר סת"ם הוא נהג הסעות מהצפון, שרכבו הושמד מפגיעת טיל חיזבאללה. למרות המכה הקשה למקור הפרנסה שלו, הוא ערך מסיבת הודיה על כך ששרד את הפגיעה וחייו ניצלו. כאמור, דווקא הציבור הליברלי, שמרבה לדבר על קדושת האדם וחופש הפרט כערכים עליונים, נדרש לשאול את עצמו כיצד אותם ערכים מתיישבים עם השפלה פומבית של צעירים שכל "חטאם" בניסיון לסייע למשפחה שנפגעה במלחמה ולהרים בית בישראל.

עוד ב-

מגיש הרדיו של קול ישראל תוקף את כתבת חדשות 12: "בזויה. מפלטו של הנבל"

לכתבה המלאה

אפשר וראוי להתווכח, ואף לנהל מחלוקות קשות ונוקבות, אך בשום אופן אסור לנו לחצות גבולות גזרה ולהפוך מחלוקת לגיטימית לשם שמיים למסכת השפלה וביזוי. נערים חרדים תמימים שמבקשים להתרים עבור מצוות הכנסת כלה הם אינם האויב, לעולם לא היו. המינימום המוסרי שנדרש הוא לשמור על קדושת הפרט של אחרים, כדי שנוכל לשמור גם על כבודנו שלנו.