במהלך מאורעות שבע באוקטובר יצאו עיתונאים וצוותי שטח של כלי תקשורת רבים אל השטח. מעבר לסיקור ולהעברת המידע לציבור, רבים מהם מצאו עצמם מסייעים לכוחות הביטחון ולאזרחים, מנסים להציל חיים ואף מסכנים את חייהם תחת אש. חלק מהחוויות הללו תועדו במסגרת עדויות שמסרו לארגון 710 – ארגון תיעוד אזרחי ללא מטרת רווח שהוקם יומיים בלבד לאחר מתקפת הטרור. מאז הקמתו תיעד הארגון יותר מ-1,700 סיפורים אישיים מהשטח.

טל שורר הוא כתב טלוויזיה ועיתונאי ישראלי, יליד 1987, המוכר בעיקר בזכות עבודתו בחדשות 13. במהלך מאורעות ה-7 באוקטובר 2023, יצא טל שורר, עיתונאי חדשות 13, לשטח לסקר את האירועים. בבית החולים סורוקה, אליו הגיע בצהריים, תיאר את הכאוס שהשתרר: אמבולנסים הגיעו בהמוניהם והפצועים הונחו על אלונקות ספוגות בדם. שורר התמודד עם דילמות מקצועיות ואנושיות קשות, שכללו את ההחלטה מתי להימנע מצילום פצועים, מתן סיוע למשפחות חסרות אונים והבנה רחבה של התמונה הכללית בשטח.

כך תיאר בעדותו: "הגעתי לבית החולים סורוקה בסביבות 11:30–12:00 בצהריים. הצלם הצטרף אלי, ויצאנו לעמדה מחוץ למיון. משם ניסינו לשדר, אך היה קשה למצוא זווית ראויה – המקום היה עמוס ומבולגן באופן קיצוני. האמבולנסים שהגיעו פורקו כמו משאיות, ולצידם הגיעו גם פצועים ברכבים פרטיים, שלעיתים לא הכירו כלל את האנשים שפורקו מהם.

בכניסה למיון נערמו אלונקות בגובה של שני מטרים עם פצועים ששרועים עליהן, מרוב שהיו ספוגות בדם כבר לא ניתן היה להשתמש בהן. הכאוס היה כה גדול עד שלא ידעו כיצד לסדר את האלונקות, ובסופו של דבר התחילו לרשום מספרים על גופיהם של הפצועים כדי לנסות להביא סדר מסוים בתוך האנדרלמוסיה האדירה."

מהכיוון השני הגיעו הורים רבים שילדיהם היו מנותקים מהנובה – חלקם ברחו והסתתרו ללא טלפון, נפצעו או אף נרצחו. רק מעטים הצליחו ליצור קשר בווטסאפ. ההורים חיפשו את ילדיהם בתקווה שמצבם טוב או לפחות שהם נפצעו בלבד – תקווה שנשארה להם כאפשרות היחידה ברגעים האלה. חלקם אף התפצלו, אחד לבית החולים סורוקה ואחד לברזילי, במאמץ למצוא את ילדיהם. רבים מהם נשארו לישון מחוץ לבית החולים על הרצפה, ממתינים לאמבולנס או לחדשות על אשפוז קרוביהם. בינתיים, המספרים הגיעו לממדים בלתי ניתנים למעקב בתוך הכאוס: תחילה מדובר על כאלף פצועים, אחר כך נוספו עוד מאות, והמספר המשיך לגדול. הרגשה זו של חוסר שליטה חיזקה את תחושת הטירוף בשטח.

כעיתונאי שטח רגילים אנו מנסים בדרך כלל לשכנע אנשים להתראיין – כאן, לעומת זאת, כולם רק רצו לדבר וביקשו עזרה במציאת קרוביהם. שידור כזה היה בלתי רגיל לחלוטין – הן ברמה מקצועית והן ברמה האישית.

ובתוך כל הטירוף הזה, קרה רגע כמעט אבסורדי: מישהו זיהה אותי ככתב ספורט ושאל אם שמתי לב שהמתעמל ארטיום דולגופיאט זכה במדליה.

עדות של עיתונאי נוסף מגיעה מניצן שפירא המשמש ככתב הצבאי בחברת החדשות של ערוץ 12 שבין היתר שימש כלוחם ומפקד ביחידת אגוז, ובמהלך שירות המילואים במבצע "חיצי הצפון" נפצע בתמרון קרקעי בדרום לבנון. 

עדותו של שפירא: "כשומר שבת, בסביבות 6:30–6:40 בבוקר, שמעתי לנייד שלי באופן מפתיע אינסוף התראות ורטטים, ושאלתי בצחוק את עצמי האם החלה מלחמה. התקשרתי לעורך שלי, יניב הלפגוט, שעדכן אותנו שאכן אנו במצב מלחמה, ושאם נדרש אישור מהרב – הוא ייחשב כרב שלי לצורך העניין. לא יודע למה, אבל החלטתי מכל המקומות האפשריים בגזרה לנסוע לכיוון שדרות".

נסעתי לעיר דרך השדות, שהיו ריקים לחלוטין, אך מיד נתקלתי באזור שבו הכביש היה חסום על ידי גופות. בתחילה לא הייתי בטוח, אך כשיצאתי את הרכב הבנתי שמדובר בגופות – לא בפצועים. זה היה המראה הראשון שראיתי: גל של גופות אחת על גבי השנייה בכמות עצומה. שם הבנתי שחיי השתנו לעד. הרגשתי כעס עצמי על כך שאיחרתי, ושלא יכולתי להגיע קודם – המחשבה שלי כלל לא נגעה ב'מזל שחיי ניצלו'.

בהתקדמותי לתוך העיר שמעתי ירי של מחבלים. בשידור החי הראשון משדרות נחשפתי למראה מזעזע: מחבל מת, חשוף מבגדיו, עם ירי בראשו, עליו סרט ירוק של החמאס או הג'יאהד. המחבל הוצג כך כדי שלא יראו אותו בשידור. אחר כך התקשרו אלי לשאול האם קורה משהו בתחנת שדרות, ואני הייתי עד אז בטוח שזה המקום הבטוח ביותר, בהנחה שיש שם שוטרים חמושים.

שהינו בעיר עד הבוקר, עד שהשתלטו על התחנה מחדש, בסיטואציה לא פשוטה. כל הזמן הזה ראינו מחבלים בורחים, שמענו ירי ברחובות סביבנו וטנדרים של מחבלים – והיה קשה להאמין למה שקורה מול עינינו."

"כל זה קרה בזמן שהיינו צריכים להעביר לצופים בבית מידע בצורה אחראית ורגועה, להקרין ביטחון ולהסביר את הסיטואציה בשטח. למשל, אישה בהריון בחודש שמיני התקשרה אלי וביקשה עזרה כדי להיחלץ ולצאת. בתור מילואימניק ששירת בלבנון, אני מבין את החשיבות של תפקוד גם כלוחם בשטח וגם כעיתונאי. גם ב-7 באוקטובר וגם בחודשים שלאחר מכן, שימשנו כמוקד לפניות הציבור – אנשים התקשרו כדי לדבר ולבקש עזרה, בזמן שהמדינה הייתה בימים הראשונים בפער משמעותי מהמצופה".

עוד ב-

כמה פלסטינים תומכים במתקפת ה-7 באוקטובר? הנתונים נחשפים

לכתבה המלאה