אבישי בן חיים וברק כהן בדיבייט: הקרב על המזרחים ונתניהו
האם נתניהו הוא הכלי שבאמצעותו המזרחים כבשו מחדש מוקדי כוח, או שמדובר בשלטון שמשמר את תחושת הקיפוח? העימות בבית רדיקל גלש למתקפה על דרעי, איזנקוט, בן גביר והיחסים בין אשכנזים למזרחים
אבישי בן חיים ברק כהן ובנימין נתניהו (צילום אוליבייה פיטוסי/POOL, חיים גולדברג/פלאש90)
מי משתמש במי - נתניהו במזרחים או המזרחים בנתניהו? זו הייתה אחת השאלות המרכזיות שעלו בעימות בין ד"ר אבישי בן חיים לעו"ד ברק כהן בבית רדיקל, שהפך במהרה לדיון פנים-מזרחי נוקב על תיאוריית "ישראל הראשונה וישראל השנייה" שניצבה בפני ביקורת לא בפעם הראשונה. מעבר לוויכוח המוכר בין ימין לשמאל, השניים התווכחו סביב השאלה 'מי מחזיק כיום בכוח בישראל'? האם הציבור המזרחי עודנו ניצב מול הגמוניה אשכנזית, או שלאחר שנים ארוכות של שלטון הליכוד וש"ס, הוא עצמו כבר שותף בה.
כהן תקף תחילה את האופן שבו, לדבריו, בן חיים מפרש מזרחים שאינם מקבלים את התיאוריה שלו. "הפרשנות של אבישי היא שאני משרת של האשכנזים. הוא קורא לזה משרת של ההגמוניה. אני מודיע לכם חגיגית - אני לא משרת של אף אחד", אמר. הוא השתמש דווקא בגדי איזנקוט כדוגמה: "אני לא מצביע לגדי איזנקוט. הוא לא מנהיג מזרחי, הוא משרת של אשכנזים כדי לדפוק את המזרחים".
אלא שמבחינתו, הבעיה מתחילה כאשר היחס משתנה בהתאם למחנה: "אין בעיה לאבישי שאנשי ישראל השנייה יפרקו את הרשתות החברתיות באמירות גנאי: 'גדי השמן, הדובון, לא יודע אנגלית'. מה אם אנשי ישראל הראשונה היו אומרים כך על נציגים של מזרחים? מיד היה יוצא הקצף".
כהן המשיך וטען כי עצם המושג "ישראל השנייה" כבר אינו מתאים למציאות הפוליטית של השנים האחרונות. "אחת הפרזות המרכזיות של אבישי היא שישראל הראשונה היא הגמוניה שאינה מודעת להגמוניותה", אמר. "אני טוען לכל המזרחים: אנחנו ב-15 השנים האחרונות בעלי הכוח ושותפים להגמוניה.
אי אפשר להיות חזק וגם לטעון שאתה ישראל השנייה". לדבריו, כאשר השלטון נותר בידי המחנה המזוהה עם הציבור המזרחי, היחס לגזענות משתנה: "כל עוד השלטון נשאר בשירות הציבור המזרחי, אין שום בעיה להיות גזען, וכולם כזענים כלפי ערבים. השלטון וההגמוניה הם העיקר".
בן חיים הציג תמונה הפוכה לחלוטין. "לגבי ההצבעה המזרחית לנתניהו - אנחנו לא פראיירים", אמר, וחזר על אחד המשפטים המרכזיים בתיאוריה שלו: "יותר ממה שהשתמשו בגין ונתניהו בישראל השנייה, ישראל השנייה השתמשה בבגין ונתניהו". לדבריו, ההשפעה של הציבור המסורתי על נתניהו ניכרת אפילו בשפתו: "נתניהו עבר תהליך מסורתיזציה. ישראל השנייה מחנכת אותו להגיד 'ברוך השם' ו'בעזרת השם'".
מבחינתו של בן חיים, הכוח בקלפי הוא גם שאילץ את מוקדי הכוח הישנים להיפתח: "השימוש בכלי הפוליטי מכריח וכופה את ההגמוניה לתת לנו ייצוג בכל מקום. כל מזרחי שמתקדם בישראל - החל מאיזנקוט ועד לתקן באקדמיה - זה בזכות הלחץ הפוליטי שלנו. בלי ש"ס והליכוד אין מרוקאי מועמד לראשות ממשלה".
כאן כהן עבר למתקפה חריפה הרבה יותר על נתניהו. "משנת 96' בחרו בו בשביל שיעמוד כמו נוכל שקרן בכותל עם הסידור, במקום לקדם את החינוך והכלכלה בפריפריה", אמר. מבחינתו, המבחן של כוח פוליטי מזרחי אינו מספר הפעמים שבהן ראש הממשלה אומר "בעזרת השם", אלא ההשקעה בציבור עצמו: "האינטרס שלנו המזרחים הוא לקבל השכלה הכי טובה שאפשר, השקעות בתרבות, שילמדו לאמונה בעצמך". הוא אף הפך את הטיעון של בן חיים נגדו וטען כי השיח על חוסר הכוח המזרחי עלול בעצמו לפגוע: "כשאתה אומר להם שמזרחים לא מסוגלים ואשכנזים הם המחליטים, למה שהם יתאמצו?".
כהן גם תהה מדוע אותו כוח פוליטי אינו מתורגם, לטענתו, ליותר מזרחים בצמרת: "תמוה בעיניי כיצד נותנים המזרחים לנתניהו שמונה שריונים, כולם אשכנזים חוץ מברדוגו. למה לא לקדם את אחינו?". בן חיים השיב: "הפוך. ההצבעה הפוליטית היא זו שגורמת לכל זכויות המזרחים", וחזר למורשתו של הרב עובדיה יוסף.
הרב עובדיה יוסף בשנת 1980 (צילום: משה שי, פלאש90)
לדבריו, הרב עובדיה נהג לומר: "אני אתן לכם אלטרנטיבה במקום שתהיו חוטבי עצים ושואבי מים", ועודד את הציבור הספרדי: "תאמינו בעצמכם כדי שתוכלו להביא את הספרדיות שלכם, כי היא בשורה גדולה ומתונה שתמנע את הקרע בעם". בן חיים הזכיר גם את המשל שנהג לספר על נפוליאון: "תאמינו כולכם שאתם יכולים להיות הגנרלים הכי גדולים. תאמינו בעצמכם שאנחנו לא פחות טובים מאחינו האשכנזים".
אלא שאז הגיע העימות לש"ס - והטונים עלו עוד יותר. כהן תקף בחריפות את המפלגה ואת יו"ר ש"ס אריה דרעי: "מה שראינו מש"ס זה שיש לה משפחה מזבלה - משפחת דרעי, כל המינויים והמשכורות למשפחה במקום מזרחים בפריפריה". הוא המשיך: "ש"ס היא מעשה הנוכלות הגדול ביותר שמטרתו להשתיק את המזרחים", ואף קשר בין דרכה הנוכחית של המפלגה לבין הימין הקיצוני: "בעשור האחרון - גזענות נאו־נאצית, לאמץ את הרטוריקה של כהנא. זה הרב עובדיה? מתישהו הוא נקט בביטוי גזענות נגד ערבים?".
גם כאן בן חיים השיב מן הכיוון ההפוך. "מה שמוציא אנשים מדעתם זה שאין היסטוריה מזרחית פנימית שלא קשורה לדיכוי", אמר, וטען כי דווקא ש"ס המקורית הציעה חלופה מתונה: "בהקשר הזה ש"ס הייתה בשורה מתוקה, ומי שבלם אותה זו ההגמוניה". לטענתו, "מה שהרב עובדיה ודרעי עשו זה לקחת קולות של כהניסטים, שהיו במידה רבה תנועה מזרחית. הרב עובדיה העביר את האנרגיות האלה למקום מתון - ואז ההגמוניה הסתערה וריסקה את ש"ס, ובנתה את בן גביר ובלמה את הבשורה המתוקה של הרב עובדיה".
בסופו של דבר, הדיבייט חשף מחלוקת עמוקה יותר מהשאלה אם תומכים בנתניהו או מתנגדים לו. כהן ובן חיים מדברים שניהם בשם אינטרס מזרחי, אך מגיעים למסקנות כמעט הפוכות: מבחינת בן חיים, ההצבעה לליכוד ולש"ס הייתה הכלי שאפשר לציבור המזרחי לכפות ייצוג ולהשתחרר מההגמוניה הישנה; מבחינת כהן, לאחר שנים ארוכות של כוח פוליטי כבר אי אפשר להמשיך לטעון לחוסר אונים - והשאלה היא לא מי מקבל עוד סמל או אמירה מסורתית, אלא מי קיבל בפועל חינוך, תרבות, הזדמנויות וכוח.