ישראל מצויה במלחמה בעזה מאז ה-7 באוקטובר 2023. בדרך השלמנו גם סבב מלחמה מול החיזבאללה בלבנון, ובחודש יוני 2025 התרחבה המערכה בתפנית אסטרטגית, כאשר ישראל פתחה במתקפה יזומה נגד איראן.

למלחמה המתמשכת מזה קרוב לשנתיים, יש השלכות כלכליות כבדות בטווח המיידי, והשפעות מהותיות לטווח הבינוני והארוך. עוד טרם המלחמה עם איראן, ההערכה באשר לעלות המלחמה הכוללת עמדה על מעל 300 מיליארד שקלים. העלות הישירה למלחמה עם איראן, שנמשכה 12 יום, מוערכת בכ-20 מיליארד שקלים (כ-1% תוצר). לצד העלות התקציבית הישירה, נרשמה פגיעה אזרחית-כלכלית נרחבת: ירידה בהכנסות המדינה ממסים, פיצויים לעסקים ולעורף, תמיכות אזרחיות, וכמובן גידול חד בהוצאות הביטחון. כל אלה מצריכים מאתנו לא רק שיקום, אלא שינוי יסודי בגישה.

המגזר העסקי מגלה חוסן יוצא דופן במלחמה הארוכה הזו. גם תחת אש, גם באזורים שפונו, מאות אלפי עסקים שמרו על רציפות תפקודית. ועם זאת, אי אפשר לטייח את המצב וחובה לבחון את התמונה המלאה: העלייה בתמותה העסקית חדה, וממצב של גידול נטו במספר העסקים של כ-3% בשנה טרום המלחמה – הרי שבשנת 2024 ובמחצית הראשונה של שנת 2025 אנו חווים תמונה עסקית נרחבת וצמיחה עסקית שלילית.

חשוב להבין: הנזק אינו נקודתי או זמני. ישנם מגזרים שספגו פגיעות ישירות, אחרים שסובלים מפגיעה עקיפה ומתמשכת. ענפים כמו השירותים והפיננסים גילו עמידות – כאשר החריג היחיד שנהנה מצמיחה הוא תעשיות הביטחון. כתמיד, רגישותם של העסקים הקטנים והבינוניים לאירועים מערערים, היא הגבוהה ביותר. השרידות העסקית ממילא חלשה, לרוב אין בידם עתודות הון משמעותיות, כשגם במצב של מסלולי סיוע, הם חשופים לקריסה וסגירה. גם לממד הגיאוגרפי יש כאן משמעות רבה, כשבצפון שפונה נרשמת תמותה עסקית חריפה מאוד.

בהתבסס על מה שהיה עד כה, גם בתרחיש האופטימי של סיום המלחמה תוך שבועות ספורים, ההערכות הן כי עלותה הכוללת של המלחמה תנוע בין 400 ל-500 מיליארד שקלים. כבר עתה ברור כי ההוצאות הביטחוניות יעלו, ולכך מתווספות עלויות מימון החוב שצברנו והגידול הדמוגרפי הטבעי (כ-2% בשנה). בכדי להחזיר את החוב שנצבר למדינה במלחמה, לשמר את רמת החיים והשירותים הציבוריים ולהבטיח את ההשקעות הנדרשות, נדרש המשק לקצב צמיחה עצום.

במדינות ה-OECD, קצב הצמיחה הממוצע הצפוי לשנת 2025 הוא כ-3% בשנה. בחישוב גס, צמיחה של 5% תאפשר לנו רק לאפס את מימון הגידול בהוצאות שלנו – לא יותר, וזה ממש לא מספיק. ישראל נדרשת ליעד ברור: לפחות 6% צמיחה שנתית מ-2026. זו לא שאיפה, אלא הכרח כלכלי.

איך מגיעים לשם? ראשית, אי אפשר להפנות את הדרישות להעזה ונחישות רק לרמטכ"ל, לצה"ל ולכוחות הביטחון, לכך נדרש גם הפיקוד הכלכלי של ישראל. צריך לקבוע יעד לאומי לצמיחה של 6%, לפחות. צריך להפחית דרמטית ברגולציה, המעכבת יוזמה וצמיחה ולהקל בסביבה העסקית. צריך למנף ולהוביל ברמה עולמית את פוטנציאל מהפכת הבינה המלאכותית (AI) והטכנולוגיה, ולמצות כל כלי ממשלתי ומסלולי תמרוץ לעסקים לאימוץ טכנולוגיות והעלאת הפריון. צריך להחזיר את ההשקעות במחקר ופיתוח, ובעידוד יזמות ותמיכה בהקמת חברות הזנק חדשות. צריך להוריד את הריבית באומץ. צריך מנהיגות כלכלית נועזת. עכשיו.

עוד ב-

פיצויים חדשים לעשרות אלפי ישראלים: אלו התנאים לזכאים

לכתבה המלאה

*הכותב הוא דובי אמיתי, יו"ר נשיאות המגזר העסקי.