מחקר שהובל על ידי הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית ובליווי של משרד הבינוי והשיכון והמשרד להגנת הסביבה, מצא כי יש לקבוע את מקדם פינוי הפסולת באתרי בנייה, העומד כיום על 0.5 טון למטר רבוע, על 1.4 טון למטר רבוע, על מנת להתאים את המקדם לצרכי פינוי הפסולת המאפיינים את הבנייה כיום. שינוי זה הינו בעל השלכות סביבתיות רבות משמעות, ויש בו כי לקדם פינוי ומחזור של פסולת בהיקפים הגבוהים כמעט פי 3 מבעבר.

המחקר מאפשר הערכה מדויקת יותר של היקף הפסולת המתפנה מאתר שבו מתבצע פרויקט פינוי בינוי, ובכך מאפשר לרשות הממשלתית להתחדשות עירונית להתאים את הרגולציה לנתונים המשקפים את המציאות בשטח, כאשר פינוי של פסולת בהיקף גדול בשנים הקרובות, יאפשר מחזור שלה לטובת השבת החומרים, בעיקר בטון, לשימוש במסגרת של בנייה חדשה.

בתהליכי התחדשות עירונית, בעת ההריסה נוצרת פסולת בנייה בכמות גדולה באופן משמעותי מאשר בפרויקטים בבנייה חדשה, כאשר חלק ניכר מפסולת הבנייה ניתן לגרוס ולמחזר לטובת מוצרי בנייה ותשתיות. חלקה של הבנייה בהתחדשות העירונית צפוי להוות כרבע מכלל הבנייה בארץ עד שנת 2040, ולמעלה מ-60% במחוז תל אביב. יחד עם היקפי ההתחדשות הצפויים לעלות באופן דרמטי גם היקפי הפסולת הנוצרת מתהליכים אלו, מה שעלול להביא לזיהום סביבתי בשטחים הפתוחים בהם מושלכת פסולת זו.

כדי להתמודד עם התופעה, נדרשת היערכות לאומית לקידום מחזור הפסולת. מחקר זה החל את יצירת תשתית הידע המאפשרת הגדלה של היקפי מחזור הפסולת הנוצרת בתהליכי ההריסה של פרויקטי התחדשות עירונית, וזאת תוך בדיקה של משקל וסוג הפסולת שהבנייה צפויה לייצר אל מול החסמים, היכולת והתמריצים הקיימים לבצע את המחזור של חומרים אלו והשימוש החוזר בהם.
 

עוד ב-

דרמת ענק בהתחדשות עירונית: זה האיש שינהל את הרשות

לכתבה המלאה

המחקר בדק לראשונה בארץ את משקל הפסולת המיוצרת באתרי התחדשות עירונית, את הרכב הפסולת, אופן המחזור של מרכיבים אלו, תקנות ודרישות שעל החברות הבונות לעמוד בהן והאם ניתן לעמוד בהיקף המחזור וההטמנה הנדרשים עם המפעלים והאתרים הקיימים.

עיקרי הממצאים:
משקל הפסולת שמייצרת הריסה בתהליך פינוי-בינוי הוא 1.4 טון למ"ר הריסה.
הרכב הפסולת של בניינים אשר עוברים התחדשות עירונית ונבנו בשנות ה-50-70 למאה שעברה משוער כ-80% בטון, 7% בלוקים, 5% ברזל ושיעור נמוך של מרכיבים נוספים כמו גבס, טיח, מלט, פלסטיק, עץ וקרמיקה.

היקף פסולת הבנייה שנוצרת בישראל עומד על כ 6.2 מיליון טון (נכון ל- 2019). לפי הערכת המשרד להגנת הסביבה, כמות הפסולת גדלה בכל שנה ב-1%-2%.
כ-55% מהפסולת (כ-3.4 מיליון טון) נקלטת במתקני המחזור וכ–48% ממנה (כ–3 מיליון טון) שווקה מחדש בפועל.

שיעור מחזור פסולת הבניין בישראל עדיין נמוך משמעותית ביחס למדינות האיחוד האירופאי, שבחלקו כבר עבר את ה – 90%. הערכה היא שכ-2.2 מיליון טון, שמהווים כ-35% מפסולת הבניין (נכון ל-2019), מושלכת בשטחים הפתוחים ובאתרים לא מוסדרים.
צפוי גידול משמעותי בהיקפי הפסולת מהריסה, בעיקר בעשור 2030-2040 במחוזות מרכז ות"א אך גם בשאר חלקי המדינה. בעשור זה מרבית תכניות להתחדשות עירונית יתממשו.
 

עוד ב-

התחדשות עירונית באחת הערים המבוקשות במרכז: מי תקבל מיליונים?

לכתבה המלאה

בישראל  36 אתרי מחזור והטמנה, כאשר חלק מהאתרים ייעודיים להטמנה או מחזור וחלקם משלבים הטמנה ומחזור באותו אתר. בנוסף, ישנם 11 אתרי הטמנה מוסדרים לפסולת מעורבת המאושרים לקלוט פסולת בנייה בפריסה ארצית.

בין החסמים לשימוש בחומרים ממוחזרים כיום איכות החומר הממוחזר, היעדר ביקוש, היעדר אינטרס וכדאיות כלכלית ומחיר לא אטרקטיבי.

מספר חסמים צפויים לקבל מענה:
-המשרד להגנת הסביבה פרסם קול קורא להקמת מפעלים חדשים ושדרוג הקיימים.

-פתרונות נוספים העומדים על הפרק הם שדרוג טכנולוגיית ההפרדה והמחזור, השלמת תקינה מתאימה, הצבת יעדים לאומיים מוגדרים ומתן תמריצים לשימוש בחומרים ממוחזרים.

אלעזר במברגר, מנהל הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית: "התחדשות עירונית מביאה עמה איכות חיים גבוהה יותר, אך יש לוודא כי היא מתבצעת תוך הקפדה גם על היבטים של איכות הסביבה, כדוגמת טיפול נאות בפסולת הבניין שנוצרה. פיתוח כלים ומדיניות נכונה להתמודדות עם חסמים ותופעות שונות העולות במהלך ההתחדשות העירונית, תלויים ביכולת לבחון את המציאות הקיימת בשטח לפי נתונים מדויקים. מחקרים מעין אלו נמצאים בבסיס היכולת של הרשות לפתח תקינה, חקיקה, ולקדם מדיניות מקצועית ואיכותית בתחום".

דוד רוטר, מנהל תחום קידום מדיניות, הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית: "לראשונה נעשתה בחינה אסטרטגית של המשמעויות וההשלכות של הגידול הצפוי במימוש תהליכי פינוי-בינוי בישראל בטווח הבינוני והארוך. רבות נאמר על התועלות החברתיות, הכלכליות והסביבתיות של התחדשות עירונית, אך ישנן גם השלכות סביבתיות של ייצור פסולת בניין כתוצאה מהריסת המבנים שנבנו בשנות ה-50-70".

עוד הוסיף כי "עבודה זו מהווה תשתית ידע בנושא פסולת הבניין הנגרמת מהליכי הריסה, זאת לצד המלצות הנוגעות לניהול וטיפול נכון של אותה פסולת והמלצות לעידוד שוק המחזור, מתוך תפישה של כלכלה מעגלית. כל אלה ומהלכים נוספים המקודמים על ידי גופים שותפים, יכולים להפוך את הפסולת הזו למשאב ולמזער את ההשלכות השליליות ולמקסם את התועלות של  יצירת פסולת בניין מתהליכי התחדשות עירונית".