הנתונים הכספיים לשנת 2020 של חמש הרשויות המקומיות עיריית נצרת, מועצות מקומיות חריש, מעלה אפרים ומשהד, ומועצה אזורית עמק המעיינות, אינם זמינים בשלב זה בגלל העיכוב בביקורת מטעם משרד הפנים בשל משבר הקורונה.

הנתונים הכספיים לשנת 2020 הושפעו ממשבר הקורונה. השפעה זו הביאה, בין היתר, לירידה משמעותית בהכנסות מגביית ארנונה, ומנגד לעלייה משמעותית בהכנסות מהשתתפות ממשלה ולעלייה של הכנסות ממלוות.

בגזרת התקציב השוטף ברשויות, חלה עלייה של 7.1% בתקבולים ושל 6.7% בתשלומים בשנת 2020 בהשוואה ל-2019. העלייה בתקבולים נובעת מעלייה של 15.4% בהשתתפות הממשלה וירידה של 1.1% בהכנסות העצמיות. בעיריות חלה עלייה של 19.2% בהשתתפות מהממשלה, במועצות מקומיות עלייה של 9.6% ובמועצות אזוריות עלייה של 6.8%.

בסך ההוצאות בתקציב הרגיל חלה עלייה של 8.1% בעיריות, של 3.9% במועצות מקומיות ושל 1.7% במועצות אזוריות. אחוז ההוצאה בתקציב הרגיל מכלל התקציב (כולל תקציב פיתוח) היה 78.1%. שיעור ההכנסות העצמיות מההכנסות בתקציב הרגיל ב-2020 היה 53.7%, לעומת ל-58.1% בשנת 2019. 

הארנונה הכללית שנגבתה הייתה 59.6% מסך ההכנסות העצמיות בתקציב הרגיל בשנת 2020, לעומת 64.2% בשנת 2019. ההכנסה מגביית ארנונה עלתה ב-5.1% לעומת שנת 2019. ההכנסה הממוצעת מגביית ארנונה לנפש הייתה 2,650 ש"ח, לעומת 2,961 ש"ח בשנת 2019.

יחס גביית ארנונה למגורים מכלל החיובים למגורים היה 75.2%, פחות מבשנת 2019. יחס גביית ארנונה למגורים ב-2020 מסך חיוב ב-2020 היה 69.6%, פחות מבשנת 2019. שיעור הארנונה לא למגורים מסך הארנונה הכללית היה 49.9%, לעומת ל-55.5% בשנת 2019.

העלייה בגרעון שוטף  ללא מלוות בתקציב הרגיל הייתה 137.2%, לעומת ירידה של 17.8% בשנת 2019. בשנת 2020 הפעילות של הרשויות המקומיות בתקציב הרגיל כולל מלוות הסתיימה בעודף של כ-129 מיליון ש"ח. בשנת 2019 הפעילות בתקציב הרגיל כולל מלוות הסתכמה בגרעון של כ-162 מיליון ש"ח. עלייה של 9.2% בגירעון המצטבר בתקציב הרגיל, לעומת ירידה של 5.2% בשנת 2019.
 

עוד ב-

הקלות משמעותיות בארנונה: זו העיר שהודיעה על המהלך

לכתבה המלאה

גידול האוכלוסייה הכלל-ארצי בשנת 2020 היה 1.6%. השיעור לאלף תושבים של שני רכיבי הגידול היה כדלקמן: ריבוי טבעי - 13.9 ומאזן הגירה –  2.4 (לעומת 4.2 ב-2019). בחלוקת הרשויות המקומיות לפי אשכול חברתי-כלכלי עולה כי שיעור הריבוי הטבעי יורד ככל שהאשכול עולה. שיעור גבוה של ריבוי טבעי נמצא בעיקר ברשויות מקומיות יהודיות שבהן רוב האוכלוסייה חרדית וברשויות מקומיות שבהן רוב האוכלוסייה מוסלמית. לגבי מאזן הגירה – אין מגמה ברורה בחלוקה, אולם הוא גבוה יותר באשכולות הגבוהים.

מאזן ההגירה הפנימית הגבוה ביותר היה בחריש (5,641), בראש העין (4,231), בבית שמש (2,528) ובלוד (2,161). המאזן הנמוך ביותר היה בירושלים (7,801-), בדומה לשנה הקודמת. רוב הנכנסים לירושלים הגיעו מבני ברק (709) ומבית שמש (708). רוב היוצאים מירושלים עברו לבית שמש (2,615) ולתל אביב-יפו (1,568). שיעור מאזן ההגירה הפנימית לאלף תושבים בשנת 2020, היה שלילי בכל הערים שבהן 200,000 תושבים ויותר: מ-1.8- בפתח תקווה ועד 18.8- בבני ברק (הנמוך ביותר).  בפתח תקווה רוב היוצאים עברו לראש העין – 1,494, ובבני ברק רוב היוצאים עברו ללוד – 968 ולפתח תקווה – 917. 

בשנת 2019 נישאו 93,937 אנשים והתגרשו 31,357. שיעור הנישאים הגבוה ביותר ל-1,000 תושבים לא נשואים בני 15 ומעלה היה בביתר עילית – 103.3, ואחריו במודיעין עילית – 86.0. שיעור המתגרשים הגבוה ביותר ל-1,000 תושבים נשואים בני 15 ומעלה היה באילת – 16.0, ואחריו בחריש – 15.8 (מהרשויות עם 20 מקרי גירושים ויותר).

שיעור הנשירה ממסגרות לימוד יורד ככל שהאשכול החברתי-כלכלי עולה, למעט אשכול 10 שבו הוא עולה שוב. שיעור הנשירה ברשויות היהודיות והערביות דומה – 1.07 ו-1.08, בהתאמה.

בשנת 2020 נהרגו 305 בני אדם בתאונות דרכים, מהם 13 בתל אביב-יפו ו-16 בירושלים.
שיעור תאונות הדרכים עם נפגעים לאלף תושבים ב-2020 ירד בחצי לעומת 2019, ועמד על 0.7.  בחלוקה לפי אשכול פריפריאליות רואים ירידה ניכרת באזור אילת, ובחלוקה לפי אשכול חברתי-כלכלי רואים עלייה ניכרת באשכול 10.

שכר הנשים נע בין 35% ל-95% משכר הגברים. הפערים הגדולים ביותר בשכר בין גברים ונשים נמצאים ברשויות ערביות מוסלמיות ודרוזיות (בראשן ע'ג'ר, חורפיש וכסרא-סמיע), והפערים הקטנים ביותר נמצאים ברשויות החרדיות (בראשן מודיעין עילית ובני ברק).

בשנת 2020 מאות אלפי עובדים הוצאו לאבטלה או לחופשה ללא תשלום, ועסקים רבים הושבתו באופן חלקי או מלא. בשל כך בתקנות לשעת חירום בתקופת הקורונה ניתנה הארכת זכאות מעבר למה שכל מובטל זכאי לקבל, בהתאם לגילו ולמספר התלויים בו, לפי מספר ימי הזכאות שקבועים בחוק הביטוח הלאומי. השנה הוספנו מדדים חדשים המראים את המצב החריג. מדדים אלו נוספו רטרואקטיבית גם בקובצי רשויות מקומיות 2019 ו-2018, כדי לאפשר השוואה בין השנים.

מפילוח של אחוז מקבלי דמי אבטלה מבני 67-20  לפי אשכול חברתי-כלכלי, עולה כי האחוזים הגבוהים נמצאים באשכול 5 ואילו האחוזים בשאר האשכולות נמוכים יותר. ההתפלגות דומה לזו שבשנה הקודמת, אך חלה עלייה ניכרת בכל האשכולות (ברמה הארצית עלה האחוז מ-4.8% ב-2019 ל-22.6% ב-2020). האחוזים השנתיים הגבוהים ביותר נרשמו ברשויות: מועצה אזורית זבולון (82.4%), אילת (48.7%) ומעלה אפרים (37.7%).  באילת, שהתעסוקה בה מבוססת על תיירות, הייתה עלייה מאוד גדולה באחוז מקבלי דמי אבטלה לעומת שנים קודמות, בגלל הירידה בכניסות תיירים בשל מגפת הקורונה.

אחוז מועסקים מחוץ ליישוב המגורים 53.1% מהמועסקים עובדים מחוץ ליישוב מגוריהם. האחוז הגבוה ביותר היה בגבעתיים – 78.3%, והאחוז הנמוך ביותר היה באילת – 11.2%.  האחוז הארצי של משקי בית הגרים בדירה בבעלותם היה 67.2%. האחוז הנמוך ביותר היה בתל אביב-יפו – 40.9%, והאחוז הגבוה ביותר היה באום אל-פחם – 92.5%. 78.3% ממשקי הבית הם משפחתיים. 

גבעתיים מובילה באחוז הגבוה ביותר של זוגות ללא ילדים (42.1%), ומודיעין עילית מובילה באחוז הזוגות עם ילדים שבהם גיל הילד הצעיר עד 17(94.9%).