כָּל הַמְּרַחֵם - מְרַחֲמִין עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר "וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ" (דברים יג, יח). וְכָל מִי שֶׁהוּא אַכְזָרִי וְאֵינוֹ מְרַחֵם - יֵשׁ לָחוּשׁ לְיַחֲסוֹ, שֶׁאֵין הָאַכְזָרִיּוּת מְצוּיָה אֶלָא בַּגּוֹיִים, שֶׁנֶּאֱמַר "אַכְזָרִי הֵמָּה וְלֹא יְרַחֵמוּ" (ירמיהו נ, מב). כָּל יִשְׂרָאֵל וְהַנִּלְוֶה אֲלֵיהֶם - כְּאַחִים הֵם, שֶׁנֶּאֱמַר "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם" (דברים יד, א); אִם לֹא יְרַחֵם הָאָח עַל אָחִיו, מִי יְרַחֵם עָלָיו. וּלְמִי עֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל נוֹשְׂאִין עֵינֵיהֶן? הֲלַגּוֹיִים שֶׁשּׂוֹנְאִין אוֹתָן וְרוֹדְפִים אַחֲרֵיהֶם?! הָא אֵין עֵינֵיהֶן תְּלוּיוֹת אֶלָא לַאֲחֵיהֶן

שולחן ערוך יורה דעה הלכות צדקה סימן רנה סעיף א: לעולם ירחיק אדם עצמו מהצדקה ויגלגל עצמו בצער, שלא יצטרך לבריות. וכן צוו חכמים: עשה שבתך חול, ואל תצטרך לבריות.