ויראלי

קרובי משפחת ביבס מפורקים: "לא יודעים אם הם בחיים"

בן דודה של שירי ביבס שנחטפה עם ילדיה הקטנים כפיר ואריאל זועם: "זו כמו רשימת שינדלר האישית שלנו, כל יום אנחנו מחכים לראות מי יחזור ומי לא, כמו הרשימה שבוחרת מי ינצל ממוות ומי לא, גם בפעימה של היום אנחנו לא יודעים שום דבר, אנחנו באפלה מוחלטת. זה כואב"

מערכת ice | 
צילום פלאש 90/ מרים אלסטר
התמונה שנחרטה כמעט לכל ישראלי בראש מהיום השחור, ה-7.10 המקולל בו נטבחו 1,400 ישראלים בדרך למלחמת 'חרבות ברזל', הוא של שירי ביבס נחטפת מביתה בקיבוץ ניר עוז עם שני ילדיה הקטנים, כפיר בן העשרה חודשים ואריאל בן הארבע, בהם אחזה בידיה.
בראיון לנסלי ברדה בקשת 12, בן הדוד של שירי ביבס, יוסי שניידר, זעם על כך שהם לא נכללים גם ברשימה היום: "זו כמו רשימת שינדלר האישית שלנו, כל יום אנחנו מחכים לראות מי יחזור ומי לא, כמו הרשימה שבוחרת מי ינצל ממוות ומי לא. אני לא מבין איזה כלי מיקוח זה ילד בן ארבע, איזה קלף מיקוח זה ילד בן עשרה חודשים. מה בדיוק חשבו מחבלי החמאס כשחטפו אותם, ממה בדיוק הם פחדו? מה הם חשבו שכפיר יכול לעשות להם? הם מעבירים אותו מיד ליד כמו חיית מחמד שמוסרים אותה הלאה. לא מבין את זה".
 
עוד הוא הסביר: "אני מנסה להעביר את זה בעולם, שואל את השאלות האלה, מנסה להבין למה העולם לא מתעורר ומבין עם מי יש לנו עסק. בכל פעם אני צריך להתמודד עם שאלות הזויות מעיתונאים בעולם, שמנסים איכשהו להציל את כבודם של חמאס ועזה. זה עצוב. בכל יום פונים אליי מאות אנשים ושואלים אותי אם אני ברשימה. נכון להבוקר בשעה 07:00, הם גם לא ברשימה של היום. אנחנו לא ידענו שהעבירו אותם הלאה, עד לאותו יום כשדובר צה"ל הוציא את ההודעה הזאת. חלקו איתנו את זה באותו היום, לפני ההודעה".
כמו כן טען: "אם היינו יודעים, זה היה אולי באיזשהו מקום מקל עלינו, חוסך לנו הרבה כאב נפש באותם ימים שחיכינו לרשימות האלה. כל יום היה מורט עצבים. לא חושב שמישהו שאינו ממשפחות החטופים יכול להבין את הקושי שבעניין הזה. הכאב עצום. אנחנו מדברים עם כל מי שאפשר במדינת ישראל, עם הבכירים, מנסים לקבל תשובות לשאלות. רוצה להאמין שחלק מהדברים שאנחנו לא יודעים זה בגלל שגם הם לא יודעים. חלק מהדברים שלא נאמרים לנו, זה מחוסר האפשרות להגיד את זה מבחינת ביטחון שדה. זה קשה, חוסר המידע, חוסר היכולת להבין את התמונה המלאה. גם בפעימה של היום אנחנו לא יודעים שום דבר, אנחנו באפלה מוחלטת. זה כואב".
האם הם בחיים: "לצערי הרב יש לנו אפס מידע. אנחנו יודעים שהם הועברו הלאה, יודעים בגדול למי ולאיזה אזור, אבל זה לא אומר לנו כלום. זה כמו שיגידו לך שיש מישהו בתל אביב, לכי תחפשי אותו. אנחנו לא באמת יודעים אצל מי, באילו תנאים הם מוחזקים, האם הם בכלל בחיים או לא כרגע. האם הם בריאים בגופם ובנפשם. האם הם צריכים משהו, סיוע. כפיר לא מקבל את הפורמולה שלו, לא אוכל רגיל, לא יודע אם מישהו סיפק לו את זה, האם יש לו מוצץ להרגעה, שמיכי. יש לנו כל כך הרבה שאלות והתשובות כמעט ולא קיימות".
על חזרת החטופים האחרים: "ב-7.10 הלב שלי התפרק לרסיסים, גם בגלל הטרגדיה האישית שלי ושל המשפחה שלנו וגם בגלל מה שקרה במדינה. תמונות הילדים, האמהות והנשים שחוזרים הביתה, מרכיבים את הלב מחדש, פיסה אחרי פיסה. תמונות החיילים שחוזרים הביתה למשפחות שלהם, לחיבוקים המרגשים האלה, בונים אותו מחדש. אנחנו הכי שמחים בעולם עבור כל חטוף שחוזר, אין בנו טיפת קנאה, למה הם ברשימה ואנחנו לא. אנחנו מאושרים עבור המשפחות, יודעים מה הן עוברות ואיך הן סובלות. הלב שלנו איתן במאה אחוז. הבנו שהם מוחזקים בתנאים לא תנאים, מבינים את הסכנה הפיזית והנפשית שיש בדבר הזה. מקווה בשביל מי שחזר, שזה יהיה זיכרון עמום בחיים שלהם ושהם יוכלו לחזור לשגרת חיים מסוימת ולהמשיך ליהנות מהחיים קדימה. נותרו בשבי שמונה ילדים. הילדים האלה צריכים לחזור. הם ילדים, לא כלי בשום משחק של אף אחד".
תגובות לכתבה(0):

נותרו 55 תווים

נותרו 1000 תווים

הוסף תגובה

תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה