ראש השנה, יום הדין ותחילתה של שנה עברית חדשה, הוא חג טעון במשמעויות, מסורות וסמלים המוכרים לכולנו. אך מעבר לצלחת הרימונים, טבילת התפוח בדבש והדריכות לקראת תקיעת השופר, מסתתר עולם שלם של עובדות היסטוריות, מנהגים ייחודיים ופרטים שרובנו כלל לא מכירים. לרגל השנה החדשה, צללנו למקורות כדי לחשוף חמישה דברים שלא ידעתם על החג.

1. השם האמיתי: חגגו את "יום תרועה"
באופן מפתיע, השם "ראש השנה" כלל לא מופיע בתורה. בכתובים, החג מכונה "יום תרועה" או "זיכרון תרועה", והדגש המרכזי הוא על מצוות שמיעת השופר. השם "ראש השנה", במשמעותו המוכרת לנו כיום כתחילת השנה למניין השנים, מופיע לראשונה רק בתקופת המשנה, מאות שנים לאחר מכן. חכמי המשנה הם שקבעו את א' בתשרי כראש השנה למלכים, לשנים ולשמיטין, והעניקו לו את האופי והשם שאנו מכירים כיום.

2. חגיגה של יומיים, גם בארץ ישראל
בעוד שרוב החגים מהתורה נחגגים בארץ ישראל יום אחד ובחו"ל יומיים, ראש השנה הוא חריג ונחגג במשך יומיים בכל מקום בעולם. הסיבה לכך נעוצה בשיטת קביעת ראשי החודשים בימי קדם. ראש חודש היה מתקדש רק לאחר שבית הדין בירושלים היה מקבל עדות על ראיית הירח החדש. מכיוון שראש השנה חל בא' בתשרי, לא היה מספיק זמן לשלוחים להודיע לכל הקהילות, אפילו בארץ ישראל, מתי בדיוק מתחיל החג. כדי למנוע ספק ולוודא שכולם יחגגו במועד הנכון, נקבע החג כ"יומא אריכתא" – יום אחד ארוך של 48 שעות.

3. השפה הסודית של צלחת החג (ולמה כדאי להימנע מאגוזים)
הסמליות של מאכלי החג עשירה הרבה יותר מ"שנהיה לראש ולא לזנב". לכל "סימן" יש משמעות עמוקה, המבוססת לעיתים על משחקי מילים בעברית או ארמית. למשל:

החלה העגולה: מסמלת את מחזוריות החיים והשנה, ומייצגת את תפילתנו לשנה שלמה וללא קצוות חדים.

הרימון: על פי המסורת, ברימון יש 613 גרעינים, כמניין תרי"ג מצוות. באכילתו אנו מאחלים "שירבו זכויותינו כרימון".

הגזר: בעברית, "גזר" נשמע כמו המילה "גזירה". באכילתו אנו מבקשים מאלוהים שיקרע את רוע הגזירה נגדנו.

ההפתעה: למה לא אוכלים אגוזים? מנהג מפתיע הוא הימנעות מאכילת אגוזים בחג. הסיבה היא שהערך המספרי (גימטריה) של המילה "אגוז" הוא 17, בדיוק כמו הערך המספרי של המילה "חטא" (בכתיב חסר: ח-ט-א). בימי הדין, מעדיפים להימנע אפילו מרמז סמלי לחטא.

4. שנה חדשה באמצע השנה?
אם תפתחו את התורה, תגלו שהחודש הראשון בשנה הוא בכלל חודש ניסן, החודש בו יצאו בני ישראל ממצרים. אם כן, מדוע אנו חוגגים את תחילת השנה דווקא בחודש השביעי, תשרי? התשובה נעוצה במסורת לפיה בא' בתשרי נברא העולם (או ליתר דיוק, נברא האדם הראשון, נזר הבריאה). לכן, בעוד שניסן מציין את תחילת השנה הלאומית-דתית של עם ישראל, תשרי מציין את תחילת השנה האוניברסלית – יום הולדתה של האנושות כולה, וזהו הזמן המתאים לדין וחשבון נפש עולמי.

עוד ב-

איך לשרוד את ארוחת החג: 5 דרכים להתמודד עם שיחות שלא רציתם

לכתבה המלאה

5. מנהג ה"תשליך": לא רק ליד הים
מנהג ה"תשליך", בו משליכים באופן סמלי את חטאי השנה החולפת אל מקור מים, הוא מנהג מוכר ומרגש. אך מה עושות קהילות יהודיות שאינן גרות ליד נהר או ים? לאורך ההיסטוריה, יהודים מצאו פתרונות יצירתיים. בקהילות מסוימות נהגו לעלות למקום גבוה, כמו גג בית או ראש גבעה, ולנער שם את שולי בגדיהם, כאילו משליכים את החטאים לרוח. במקומות אחרים הסתפקו בבור מים או באר. עובדה זו ממחישה את הגמישות וההתאמה של המסורת היהודית לתנאי החיים המשתנים בכל דור ודור.