טבח ה-7 באוקטובר הציף שיח רציף על סוגייה שמבעירה את הציבור, ועדת חקירה ממלכתית. ועדת חקירה ממלכתית היא מנגנון הבירור והחקירה הבכיר, העצמאי והמשפיע ביותר במערכת הציבורית בישראל, המוקם מכוח חוק ועדות חקירה תשכ"ט-1968 לבחינת נושאים בעלי חשיבות ציבורית חיונית. ייחודה המרכזי טמון בהפרדה המוחלטת בין הדרג המדיני המחליט על הקמתה לבין נשיא בית המשפט העליון הממנה באופן בלעדי את חבריה בראשות שופט, ובכך מבטיח את ניטרליותה ואי-תלותה הפוליטית. 

מה שמתחיל ב-1973 עם שאלה על הערכת מודיעין בועדת אגרנט, מתפתח ב-1982 לשאלה על גבולות מוסריים ואחריות עקיפה בועדת כהן , ומגיע ב-2006 לכדי ניתוח עומק של תהליכי קבלת החלטות בממשלה בועדת החקירה למלחמת לבנון השנייה, וינוגרד." 
מה היו הכשלים, מה הייתה חלוקת האחריות בין הדרג המדיני לצבאי והאם הועדה הובילה לשינוי מבני ומעשי אמיתי לשיפור תהליך קבלת החלטות. 

נתחיל מועדת אגרנט שהוקמה בכדי לחקור את נסיבות פריצתה של מלחמת יום הכיפורים ב-21 בנובמבר 1973 וסיימה את עבודתה עם הגשת הדו"ח הסופי ב-30 לינואר 1975. הועדה הוקמה בעקבות המחדל והמחאה הציבורית הסוערת שלאחר מלחמת יום הכיפורים, במנדט תחום מראש שבחן את הערכת המודיעין בערב הלחימה, היערכות צה"ל וניהול הקרבות בימים הראשונים בלבד - תוך החרגת המדיניות הכללית של הדרג המדיני בשנים שקדמו למלחמה. בממצאיה חשפה הועדה כשלים עמוקים: קונספציית אמ"ן השגויה שגרמה לעיוורון מודיעיני, התעלמות מסימנים מעידים שעיכבה את גיוס המילואים, וכשלי פיקוד ומוכנות קשים בכוחות הסדיר.

ברמת האחריות האישית, הועדה הטילה אשמה ישירה על הדרג הצבאי הבכיר והמליצה על הדחת הרמטכ"ל דוד אלעזר, ראש אמ"ן אלי זעירא וקצינים נוספים. לגבי אחריותה של הממשלה הועדה פטרה אישית את ראש הממשלה ושר הביטחון דאז, גולדה מאיר ומשה דיין בהתאמה, סוגיה שגררה זעם ציבורי כבד והובילה בסופו של דבר להתפטרות גולדה וממשלתה. הועדה אמנם ניקתה את מאיר מאשמה אך לבסוף דעת הקהל בקרב האזרחים בישראל נתנה את אותותיה, ובעיקר בגלל מחאת המילואימנקים בראשותו של סרן מוטי אשכנזי.

הקצין שעמד מול משרד רוה"מ, דרש את התפטרותו של דיין שר הביטחון. המחאה הפכה בתוך ימים לעוצמתית ואפקטיבית ועשרות אלפי חיילים ואזרחים שחזרו מהחזית עם טראומה קשה, תחושת נטישה וזעם על הנהגה שנתפסה כיוהרתנית ומנותקת. ברמה המערכתית, הועדה חוללה שינוי עמוק וארוך טווח: היא שברה את המונופול המודיעיני של אמ"ן באמצעות חיזוק "פלורליזם מודיעיני" והקמת מחלקת בקרה, וסללה את הדרך לחקיקת חוק-יסוד: הצבא (1976) שהסדיר לראשונה בחוק את כפיפות הצבא לדרג המדיני.

בשונה מוועדות שנולדו בעקבות מחדל הגנתי וכישלון בזיהוי מתקפת פתע, ועדת כהן חקרה כשל מוסרי ומבצעי שהתרחש בעומק שטח האויב במהלך "מלחמת ברירה" שיזמה ישראל. הועדה הוקמה בספטמבר 1982 בעקבות טבח סברה ושתילה במהלך מלחמת לבנון הראשונה, ולאחר לחץ ציבורי ובינלאומי חסר תקדים ששיאו ב"הפגנת ה-400 אלף", במנדט נקודתי לבחינת הנסיבות והאחריות לאירועים במחנות הפליטים. בממצאיה חידשה הועדה כשטבעה את תפיסת ה"אחריות העקיפה" – קביעה כי אף שהפלנגות - כוח חמוש נוצרי שפעל בחסות צה"ל, ביצעו את המעשים בפועל, ישראל נושאת באחריות מוסרית ומבצעית עקב אי-מניעת אסון צפוי מראש, אישור כניסת הכוחות והתעלמות מדיווחים בזמן אמת.

בניגוד לתקדים אגרנט, הוועדה לא נרתעה מהטלת אחריות אישית קשה על הדרג המדיני והמליצה על סיום תפקידו של שר הביטחון אריאל שרון לצד ביקורת על ראש הממשלה מנחם בגין, וכן המליצה על הדחת ראש אמ"ן יהושע שגיא ונזיפה ברמטכ"ל רפאל איתן. ברמה המערכתית והציבורית, הועדה קיבעה סטנדרט היסטורי של אחריות מיניסטריאלית ומוסרית על דרג מקבלי ההחלטות, והפכה למודל בינלאומי של דמוקרטיה המסוגלת לחקור את הנהגתה הבכירה באופן עצמאי ונוקב.

ועדת וינגורד האחרונה, הוקמה בספטמבר 2006 בעקבות תחושת החמצה קשה, כשלים בלחימה ומחאה ציבורית נרחבת לאחר מלחמת לבנון השנייה, כועדת בדיקה ממשלתית שקיבלה סמכויות חקירה במנדט רחב לבחינת תהליכי קבלת ההחלטות והיערכות לדרג המדיני והצבאי משנת 2000 ועד תום המערכה. בממצאיה חשפה הועדה כשלים חמורים: יציאה למלחמה ללא אסטרטגיית יציאה או יעדים מוגדרים, התבססות יתר על חיל האוויר, ליקויים קשים בכשירות כוחות היבשה ובמערך הלוגיסטי, והיעדר חשיבה ביקורתית בקבינט. ברמת האחריות האישית, הועדה מתחה ביקורת חריפה על הנהגת "משולש המלחמה"- ראש הממשלה אהוד אולמרט, שר הביטחון עמיר פרץ והרמטכ"ל דן חלוץ שהתפטר עוד לפני פרסום הדוח הסופי - אך נמנעה בדוח הסופי מהמלצות אופרטיביות להדחת הדרג המדיני, דבר שגרר ביקורת ציבורית נוקבת.

הרמטכ"ל לשעבר היה מעורב בפרשת מכירת המניות, שעתיים בלבד לפני תחילת המלחמה וחטיפת החיילים אלדד רגב ואוהד גולדווסר, התקשר חלוץ לבנק שלו ומכר את תיק ניירות הערך הפוליטי שלו בשווי של 120 מיליון שקל. חשיפת הפרשה בעיתון "מעריב" דאז עוררה סערה ציבורית וזעם עצום בקרב האזרחים. ברמה המערכתית, הועדה חוללה שינוי עמוק: היא הובילה לחקיקת חוק המטה לביטחון לאומי 2008 לחיזוק הדרג האזרחי המעריך, השיבה את האימונים המסיביים לצה"ל, והקימה את רשות החירום הלאומית רח"ל לטיפול בעורף.

עוד ב-

שלוש שנים ל-7 באוקטובר: כל אירועי יום הזיכרון ברחבי הארץ

לכתבה המלאה

ההיסטוריה הישראלית מוכיחה כי בעקבות שברים לאומיים קשים, הציבור אינו מסתפק בהתפטרותם של הדרג הצבאי והמדיני, הציבור דורש דין וחשבון נוקב ובנוסף בדיקה מעמיקה ומקיפה על מנת לחזק את אמונו של הציבור במדינה. לרגל ה - 7 באוקטובר אנחנו כאזרחים נקווה שהממשלה הבאה שתיבחר מכל צד שהוא תקים ועדת חקירה על מנת להגיע לחקר האמת.