״תעתוע״ הוא מותחן פסיכולוגי־אירוטי מהסוג המהנה למדי: כזה שגם כשהוא עוסק בנושאים קשים מאוד, לא באמת מעוניין להיות רציני או אפל מדי. תחשבו על ״נעלמת״ פוגש את ״בקשה מסתורית״, עם נגיעה של ״עוזרת הבית״ – מותחן מסוגנן, מניפולטיבי וטראשי במודע, שמעדיף לבדר ולזעזע מאשר להשאיר אתכם עם חומר למחשבה.

(צילום: פורופ פילם)

גם הפעם מדובר בעיבוד לרב־מכר פופולרי, ועל הבימוי חתום מייקל שואוולטר, שכבר ביים את האת׳ווי ב״הרעיון שהוא אתה״. למסיבה מצטרפים גם דקוטה ג׳ונסון וג׳וש הארטנט המעולה, שמגלם את בעלה של וריטי קרופורד (האת׳ווי) – סופרת מוערכת ומצליחה שמתמחה ביצירות אפלות וזוכה לפופולריות עצומה ולקהל מעריצים גדול. היא מתארחת בפודקאסטים ובתוכניות פופולריות, ואפילו שון אוונס, מנחה ״Hot Ones״, קופץ להופעת קמאו קצרה שבה וריטי מתארחת בתוכנית.

הכול משתנה כשלואן אשלי (ג׳ונסון), סופרת צעירה שזקוקה נואשות לכסף, מקבלת הצעה להשלים את סדרת הספרים של וריטי לאחר שזו נותרה משותקת בעקבות תאונה, שנסיבותיה האמיתיות מתבהרות בהמשך. מי שעומד מאחורי ההצעה הוא בעלה, ג׳רמי (הארטנט), שאותו לואן פוגשת כבר בתחילת הסרט בעקבות תקרית מזעזעת ששניהם נקלעים אליה - במקרה, או שאולי לא.

כשלואן מגיעה לביתם המפואר של בני הזוג כדי להתחיל לעבוד, היא מבינה מהר מאוד שמשהו שם לא מסתדר. ככל שהיא נשאבת עמוק יותר לתוך חייהם, הגבולות בין אמת, שקר ומניפולציה מתחילים להיטשטש, וגם היא כבר לא ממש בטוחה במה שהיא רואה. מה שנראה לעין הוא לא בהכרח מה שבאמת קורה - ומכאן עדיף לדעת כמה שפחות.

״תעתוע״ עוסק בנושאים קשים למדי, בהם דיכאון אחרי לידה ומוות של ילדים, ויש בו דם ולא מעט טריגרים. מי שרגיש לנושאים האלה כדאי שייקח זאת בחשבון. ובכל זאת, הסרט עצמו אינו גרפי או קשה במיוחד לצפייה. להפך: באחד הרגעים שאמורים להיות המזעזעים ביותר בסרט, הקהל בהקרנה שבה צפיתי דווקא צחק , וזה אומר לא מעט על מה ש״תעתוע״ מנסה להיות. כי למרות הנושאים הכבדים, קשה מאוד לשים אותו באותה קטגוריה של מותחנים אפלים ומטרידים כמו ״שבעה חטאים״ או ״שתיקת הכבשים״.

״תעתוע״ הוא סרט אחר לגמרי: מודע לעצמו, סבוני למדי, לעיתים מופרך ובעיקר טראשי ודווקא בגלל זה הוא גם מהנה מאוד. האסתטיקה המלוטשת והכמעט מלאכותית שלו מונעת ממנו להפוך לרציני מדי, וגם עבודת המצלמה המהירה והקצבית עושה עבודה אפקטיבית ברגעים שבהם הסרט צריך להעלות הילוך. האת׳ווי נהנית מכל רגע בתפקיד, ג׳ונסון מתאימה היטב לדמות שנשאבת לתוך הסיטואציה ההזויה הזאת, והארטנט מזכיר
למה כל כך כיף לראות אותו שוב על המסך.

בסופו של דבר, ״תעתוע״ הוא מותחן טראשי, מסוגנן ומניפולטיבי שרחוק מלהטביע חותם או להיכנס לרשימת המותחנים הגדולים של השנים האחרונות. הוא גם לא באמת מנסה. זה סרט שיודע בדיוק איזה סוג של בידור הוא רוצה לספק, ואם מקבלים את חוקי המשחק שלו הוא עובד. לא סרט שיישאר איתכם הרבה אחרי שהכתוביות יעלו, אבל בהחלט כזה שאפשר להעביר איתו ערב מהנה. ולפעמים, זה לגמרי מספיק.

עוד ב-

"סייקו קילר" - קלישאה מיושנת שנתקעה בעבר | ביקורת סרטים

לכתבה המלאה