דו"ח ארגון ה-OECD שפורסם לאחרונה מעלה ממצאים מדאיגים ביחס לפריון העבודה בישראל. על פי הד"וח, פריון העבודה התכווץ ב-2023 בהשוואה לשאר מדינות OECD, לאחר שעלה לאחר שנות מגיפת הקורונה. כך, בעוד ממוצע הפריון לעובד במדינות OECD עלה ב-0.6%, בישראל זה ירד בשיעור דומה. כך הפער הנוכחי בפריון עומד על 14.3% לרעת ישראל. 

מהו בעצם "פריון לעובד"? זהו השווי הכלכלי שכל עובד מייצר בשעת עבודה אחת. הפרמטר הזה נמדד באמצעות התוצר הכללי במשק בשנה אחת חלקי סך שעות העבודה. תוצר לשעת עבודה יכול להיות מושפע מכל מיני פרמטרים: ממיומנויות של העובדים, דרך הגעה יעילה למקומות העבודה ועד לרמת החדשנות. בישראל רמת הפריון מצויה במגמת ירידה החל מאמצע העשור הראשון של המאה ה-21, כך לדוגמא ב-2019 רמת הפריון במדינות OECD הייתה גבוהה בכ-20% מהפריון בישראל. 

בשנות הקורונה הפער עמד על 12% ונכון ל-2023 עומד, כאמור, על 14.3%. מה הסיבות לכך? אפשר לשייך את זה לריבוי שעות עבודה, שעומדות על כ-2,000 בשנה לעובד בישראל, שיכולות לשחוק את כושר התפוקה שלו. ישראל מדורגת במקום ה-6 במספר השעות לעובד ב-OECD. 

עוד ב-

ה- OECD בדו"ח מורכב על ישראל: גירעון, שוק העבודה וחרדים

לכתבה המלאה

כמו כן, יתכן שחוסר יעילות ועיכוב באימוץ טכנולוגיות חדשות משך מטה את כושר הפיריון. יתכן שהשקעה לא מספקת של הממשלה בתשתיות או חיזוק ההון האנושי גם תרם להתכווצות של התוצר לשעת עבודה.