"לינדה אביטן לא צריכה להראות לנו את יומן העבודה שלה כדי להסביר את המצב – הוא ריק. המלחמה האחרונה מול איראן, כמו כל משבר בטחוני כאן, מחקה לה את הקיץ, בדיוק כפי שעשו מגפת הקורונה, מבצע "שומר החומות", והשבעה באוקטובר. היא חיה את עולם ההפקות כבר למעלה מעשרים שנה, ומכירה מקרוב את חוקי המשחק. אבל מה שמפחיד אותה עכשיו יותר מכל – הוא התחושה שמדובר כבר לא במשבר זמני, אלא בשחיקה מתמשכת של תעשייה שלמה, שמתפוררת מתחת לרדאר.

מה את רואה ביומן שלך נכון לעכשיו?
"היומן שלי ריק לחלוטין. כל האירועים שהיו אמורים להתקיים ביוני וביולי – התבטלו או נדחו למועד לא ידוע. לדוגמה: מסיבת הנוער של המכביה, עם 5,000 משתתפים – בוטלה. כל אירועי תגלית שתוכננו ליוני – נעלמו. יש אירועים שנדחו, אבל בסופו של דבר אין להם לאן להידחות, כי ספטמבר-אוקטובר כבר היו תפוסים באירועים אחרים. אין קסמים בענף הזה – יש גבול למה שאפשר להכיל".

אבל האירועים הרי נדחים – זו לא רק שאלה של תזמון?
"לא. זה נזק כפול. את מה שהתבטל אתה לא מקבל בחזרה. את מה שנדחה – אתה לא תמיד יכול לקיים, כי יש התנגשויות בלו"ז. זה לא רק "להזיז תאריך". זו לוגיסטיקה, צוותים, ספקים, תיאומים. גם אם נרצה – אי אפשר להוציא יותר עבודה ממה שאנחנו מסוגלים להכיל. וכשזה קורה שוב ושוב – זה פשוט מוחק אותנו".

כלומר, את לא מתמודדת עם גל אחד – אלא עם שחיקה מצטברת?
"בדיוק. זה לא התחיל עכשיו. זה נזק של חמש שנים רצופות. יצאנו מהקורונה אחרי כמעט שנתיים של עצירה מוחלטת. שנה אחת עבדנו כדי לסגור חובות ולשלם לספקים. ואז הגיע השבעה באוקטובר, והמלחמה שוב עצרה את הכול. עכשיו, עוד גל ביטולים בגלל התקיפה מאיראן. זה כבר לא משבר – זו שיטה של שחיקה שקטה".

והמדינה לא מסייעת בשום דרך?
"זה מה שהכי מקומם. 200 אלף איש עובדים בענף הזה – שמכניס למדינה בערך שני מיליארד שקל בשנה. אבל אין שום מנגנון קבוע או אוטומטי שנותן מענה כשיש משבר. אין תגובה, אין פתרון. כל פעם צריך להתחיל מאפס. זה לא הגיוני".

אבל מה ההבדל בין ענף האירועים לבין כל עסק אחר שנפגע מהמלחמה?
"ההבדל הוא בזמן ההתאוששות. מסעדה או חנות יכולים לפתוח מחדש תוך יום-יומיים. אצלנו, תהליך ההקמה של אירוע לוקח שבועות מראש. ביטול של אירוע – זה לא רק הפסד של אותו יום. זה אומר שהשקעתי, עבדתי, תיאמתי – וכל זה הולך לפח. זה לא נזק של 12 ימי השבתה. זה חודשים קדימה".

ואיך זה נראה ברמה היומיומית שלך?
"יש לי 60 פרילנסרים קבועים – כולם עכשיו בבית. אין עבודה. אין אפילו למה להתארגן. ממחצית יולי מתחילה תקופת "בין המצרים" – שגם בה לא עושים הרבה אירועים, בטח לא באירועים עסקיים או חגיגות גדולות. זה אומר שאין אופק".

ואין צפי לשיפור?
"כרגע לא. עבדנו טוב במאי, הייתה תחושה של אופטימיות, אבל אז הגיע שוב האיום האיראני. שוב טילים, שוב ביטולים. כל פעם שמתחילים לנשום – מחזירים אותנו אחורה. והכי גרוע זה שאין עם מי לדבר".

רמי בז'ה מההסתדרות אומר שזו כבר לא מכה אחת – אלא שרשרת משברים שמפוררת אתכם מבפנים. את מסכימה?
"לגמרי. זה מרגיש כמו ענף שנמצא בטלטלה תמידית. אנחנו הראשונים להרגיש כל זעזוע, והאחרונים לקבל תגובה. מי שלא עובד בזה לא מבין את העומק של הנפילה – אבל בשטח זה פשוט מחיקה"

עוד ב-

ההסתדרות והמעסיקים טוענים: "מתווה הפיצויים - ללא רלוונטיים"

לכתבה המלאה

רמי בז׳ה יו״ר פורום העצמאיים בהסתדרות "ההסלמה הביטחונית האחרונה מול איראן לא פגעה רק בתחושת הביטחון האישי, אלא גם מוטטה שוב את עולם ההפקות והאירועים. בתוך פחות מ-24 שעות קיבלנו גל של ביטולים – חתונות, כנסים, מופעים, הפקות טלוויזיה – הכול נעצר. מדובר בפגיעה ישירה באלפי בעלי מקצוע, עצמאים ועסקים קטנים שמתקיימים מאירוע לאירוע. זו כבר לא מכה אחת – זו שרשרת בלתי נגמרת של משברים שמפוררת אותנו מבפנים. ולכן הגיע הזמן למתווה פיצוי ייעודי וברור לענף שלנו – לא עוד טלאים או מענקים חלקיים. אנחנו צריכים מנגנון שמבין את המאפיינים הייחודיים של עולם ההפקות: את עונתיות העבודה, את התלות בלוחות זמנים, את חוסר הוודאות. בלי זה, עוד גל כזה עלול למחוק דור שלם של אנשי מקצוע, תרבות ובידור".