שלושה עשורים אחרי שטום קרוז זינק לראשונה לנעליו של איתן האנט, הוא חוזר לעוד משימה אחת  אחרונה (אולי) – בסרט "משימה בלתי אפשרית: חשבון סופי – חלק אחרון" מדובר בסרט השביעי בסדרה, ולטענת היוצרים – האחרון. אך גם אם מדובר באמת בנעילה, היא מגיעה בקול תרועה גדולה, קצת יותר מדי.

הסרט ממשיך את העלילה מהפרק הקודם. אותה ישות בינה מלאכותית המכונה בפשטות "הישות", מאיימת על האנושות כולה. זהו מנוע העלילה: מירוץ חובק עולם למצוא מפתח דיגיטלי מסתורי, שיכול לשלוט בעתיד העולם ובאופן לא מפתיע – רק איתן האנט מסוגל למנוע את האסון.

העלילה עצמה, כמו ברוב סרטי הסדרה, לא ממש משנה. היא רזה אך עטופה במעטפת נפוחה, מפוצצת בדיאלוגים מסובכים, דמויות משנה מרובות ותחושת רצינות עצמית שמנסה לטעון שמדובר ביותר מסרט אקשן – ולא תמיד מצליחה.

מוך הסרט, באדיבות: טוליפ אנטרטיימנט

אבל את החוזקות של הסדרה קשה לקחת ממנה, ובראשן סצנות האקשן. כאן הסרט מתעלה על עצמו. שתיים מתוכן, בפרט, הן יצירות מופת של ממש: האחת, מתחת למים, נבנית ברמת מתח ותזמון עילאית. השנייה - רגע שכולו בין שמיים לארץ, מפליאה בדיוק הקולנועי שלה ומשאירה את הקהל פעור פה. את שתיהן פשוט חובה לראות על המסך הגדול ביותר שתוכלו למצוא.

לצידו של קרוז, שממשיך להיות בלתי ניתן לעצירה, יש הפעם צוות נשי בולט ומרשים. היילי אטוול שמגלמת את גרייס, כייסת חכמה, כריזמטית ועמוסת סודות. דמותה מתווספת לעלילה ומשמשת כמעין סייד-קיק לא שגרתי. הדינמיקה ביניהם רעננה, ומביאה מימד אנושי נוגע. פום קלמנטיף (שומרי הגלקסיה) כובשת את המסך כפריס - מתנקשת פראית וחידתית, שמצטרפת למסע של האנט לאחר סצנת חילוץ מרהיבה. היא מעניקה לדמות מגע של פגיעות שמבליח מתחת לפני השטח.

מנגד, הדמות הרעה, גבריאל, אותה מגלם אסאיי מוראלס, שליח של "הישות", מאכזבת. גם אחרי שלוש שעות, היא נותרת דמות שטוחה, לא מאיימת במיוחד ואינה מצליחה להכניס עומק או מורכבות אמיתית לסיפור. התחושה היא של אנטגוניסט גנרי, כזה שלא מצליח לשאת את המשקל של הנבל המרכזי של היקום הקולנועי הזה.

הבמאי כריסטופר מק'קווארי, ששיתף פעולה עם קרוז גם בפרקים הקודמים, שומר על סגנון עקבי: צילום מלוטש, עריכה קצבית, ועבודת שטח חסרת פשרות. הכימיה ביניהם ניכרת. קרוז הוא המוזה של מק'קווארי וזה בונה לו את הסצנות כמו כפפה ליד. ועדיין, ככל שהסרט מתקדם – קשה להימנע מתחושת עייפות.

הסרט אמנם נראה נהדר, אך התחושה היא של חזרתיות. אין כמעט חידוש אמיתי והמבנה מוכר: מרדפים, פיצוצים, מסכות, מסוקים, והצלת העולם – בפעם השביעית. גם האורך (כשלוש שעות) לא משחק לטובת הסרט. הפתיח של הסרט מגיע רק אחרי כ-45 דקות, ורוב הזמן נדמה שאנחנו רק "מתניעים".

"חשבון סופי" הוא לא סרט רע, רחוק מזה. הוא תצוגת תכלית של קולנוע אקשן אמריקאי במיטבו - מקצועי, מרהיב, עתיר תקציב ומוקפד עד לרמת הפריים הבודד. אבל לצד זה, הוא גם שבלוני, מתיש, צפוי ואינו מצליח להתרומם למשהו מעבר לסיכום טכני של סדרה אייקונית.

מי שאהב את הסרטים הקודמים – ימצא כאן הרבה ממה שהוא מצפה לו. מי שמחפש חידוש, תחכום או אמירה חדשה – יצטרך לחפש במקום אחר.

ציון: 3 כוכבים, מתוך 5

עוד ב-

הסרט שהרוויח 976 מיליון דולר נוחת בנטפליקס

לכתבה המלאה