"על סף פיצוץ", שעלה לאחרונה לנטפליקס, מצליח לזקק בדיוק את אחד הפחדים העמוקים של האומה האמריקאית – זה שנולד אחרי ה־11 בספטמבר וחוזר שוב ושוב בקולנוע האמריקאי כבר יותר משני עשורים. מדובר במותחן פוליטי שמתנהל כולו מתחת לפני השטח: בלי אפקטים נוצצים בסגנון "היום השלישי" או "ארמגדון", ובלי גיבורים מהסוג ההוליוודי הרגיל. רק אנשים לחוצים, מערכת שמאבדת שליטה ורגע אחד גורלי.

הסרט עלה לזמן קצר לבתי הקולנוע – בעיקר כדי לעמוד בתנאי האוסקר – ואז עבר לנטפליקס, שהפיקה אותו. הסיפור פשוט: טיל בליסטי נורה ממקור לא ידוע לעבר אחת הערים הגדולות בארצות הברית. האירוע נמשך 19 דקות בלבד, והסרט מציג אותו מכמה נקודות מבט – של קצינה בכירה בחמ"ל (רבקה פרגוסון) שפותחת את הסרט רגע אחרי שבנה החולה נשאר בבית; של חייל נ"מ צעיר (אנתוני ראמוס); של שר ההגנה (ג'ארד האריס); של גנרל ותיק (טרייסי לטס); ולבסוף של הנשיא (אידריס אלבה), שמופיע רק אחרי מחצית הסרט ונדרש להחליט אם להחזיר מכת נגד גרעינית שתוביל למלחמת עולם.

במקום עלילה רועשת או סצנות גבורה, הסרט בנוי באיטיות כמעט מדעית. המתח מצטבר מדקה לדקה, בלי נאומים ובלי רגעים של פאתוס. נואה אופנהיים, שבא מעולם החדשות, חובר כאן לבמאית קתרין ביגלו ("מטען הכאב", "כוננות עם שחר"), ויחד הם שומרים על סגנון מאופק וישיר. ביגלו ממשיכה את השפה הקולנועית המזוהה איתה – מצלמה קרובה, קצב עצור ולחץ מתמשך שנבנה עד חוסר נוחות ממשית.

הצילום של בארי אקרויד, שעבד עם ביגלו גם ב"מטען הכאב", מוסיף לאווירה את המגע המחוספס והמציאותי שלו שהתבטא גם בסרטיה הקודמים. האור הקר, התנועה הצמודה, והתחושה שאתה שם איתם בחדר – כל אלה גורמים לסרט להרגיש כמעט דוקומנטרי. פה ושם יש נגיעות קלישאתיות שמזכירות את סרטי הפטריוטיות הישנים, סטייל "ארמגדון", אבל הן מינוריות וחולפות מהר. היתרון הגדול של "על סף פיצוץ" הוא שהוא לא נגרר לשם. הוא יודע בדיוק מה הוא: סרט פוליטי על מקבלי החלטות שנאלצים לחשוב מהר מדי שהכל בוער סביבם – ולתעד איך זה נראה כששלטון עומד מול הפחד הכי גדול שלו.

האורך – קצת פחות משעתיים – עובד לטובתו. הסרט לא נמרח, לא מתפתל ולא מנסה להעמיס דרמה מיותרת. מה שמתחיל כעוד יום עבודה שגרתי בבית הלבן, הופך בהדרגה לשאלה אחת פשוטה: מי באמת מקבל החלטה כשאין זמן לחשוב.

עוד ב-

האקדמיה על דוכן העדים: “האמת מאחורי הרדיפה” בוחן את עידן ה-Me Too

לכתבה המלאה

"על סף פיצוץ" הוא סרט מדוד אך מדויק. גם צוות השחקנים, שרובו מהשורה הראשונה, משחק באופן מאופק בהתאם לצורך העלילתי. זו החלטה אמנותית נבונה – להשתמש בשמות גדולים רק במידה הנחוצה, לא כדי להרשים אלא כדי לשרת סיפור שנשען כולו על דבר אחד: איך פחד הופך להחלטה.