חגיגות 25 שנה לייסוד פרס ספיר של מפעל הפיס וטקס בחירת הזוכה בפרס לשנת 2025 נערכו בערב מיוחד "בין השורות" שכולו אהבה והצדעה לספרות העברית. במלאת רבע מאה לייסוד הפרס התקיים ערב רב-התרחשויות בספרייה הלאומית, ירושלים, ביתה של המילה הכתובה. 

הטקס, בהנחייתה של הזמרת והשחקנית אסתר רדא, התקיים במעמד יו"ר דירקטוריון מפעל הפיס איציק לארי ומנכ"ל מפעל הפיס עו"ד בנימין דרייפוס, יו"רית ועדת השיפוט ד"ר רות קלדרון. באירוע החגיגי השתתפו זוכי פרס ספיר לדורותיו, המועמדים הנרגשים ובני משפחותיהם, אורחים מיוחדים ומוזמנים נוספים. 

מפעל הפיס הכריז הערב (שני) על הזוכים בפרס ספיר לספרות לשנת 2025. פרס ספיר לספרות של מפעל הפיס על שמו של פנחס ספיר נוסד בשנת 2000 במטרה לעודד את היצירה הספרותית האיכותית בעברית ואת תרבות הקריאה בישראל והוא מחולק זו השנה ה-25. פרס ספיר הוא היוקרתי, המוערך והמפורסם בפרסי הספרות המחולקים בישראל זו השנה ה-25 על ידי מפעל הפיס. הפרס מוענק מדי שנה ליצירות הספרותיות הטובות ביותר של השנה החולפת, במסלול ראשי ובמסלול ביכורים.

הזוכים בפרס ספיר ובפרס הביכורים נבחרו על-ידי ועדת השיפוט בראשות יו"רית ועדת השיפוט ד"ר רות קלדרון, נשיאת "עלמא", בית לתרבות עברית ואשת סגל במרכז מנדל למנהיגות, יחד עם חברי הוועדה שנחשפו היום לראשונה.

את הפרס לזוכה הגדול בפרס ספיר לספרות העניק יו"ר דירקטוריון מפעל הפיס, איציק לארי. הזוכה ב"פרס ספיר לספרות של מפעל הפיס לשנת 2025" יקבל מענק בסך 180 אלף שקלים וספרו יתורגם וייצא לאור בשפה הערבית ובשפה זרה נוספת, על פי בחירתו.

בתמונה: רוני פרצ'ק, בני דרייפוס, רות קלדרון, איציק לארי, אמיר חרש. (צילום: סיון פרג)

בנוסף, ירכוש מפעל הפיס מהדורה בת 500 ספרים מספרי חמשת הסופרים שנבחרו במסגרת "הרשימה הקצרה" ובמסגרת "ספר הביכורים", ויעניק אותם כמתנה לספריות ציבוריות ברחבי הארץ.

את הפרס לזוכה במסלול הביכורים העניקה יו"רית ועדת השיפוט ד"ר רות קלדרון, נשיאת "עלמא", בית לתרבות עברית ואשת סגל במרכז מנדל למנהיגות. הזוכה במסלול "פרס הביכורים" יקבל פרס כספי בסך 75 אלף שקלים.

איציק לארי, יו"ר דירקטוריון מפעל הפיס, בירך את הזוכים: "פרס ספיר לספרות של מפעל הפיס הוא חלון הראווה של הספרות הישראלית, והוא מבטא את מחויבותנו העמוקה לחיזוק היצירה העברית ולקידום קולות ספרותיים מגוונים ואיכותיים. הזוכים השנה מצטרפים לשורה מכובדת של יוצרים ויוצרות שמעצבים את דמותה של הספרות הישראלית ומעניקים לה עומק, משמעות ותקווה".

ד"ר רות קלדרון, יו"ר ועדת השיפוט: "בחודשים האחרונים, ביחד עם ועדת בחירה מן המצוינות, פגשנו דרך הדפים סופרים וסופרות מוכשרים, מרגשים, מחויבים, שישבו בשנים הקשות האחרונות, בתוך צער ואימת המלחמה, והקדישו את זמנם ואת תמצית הווייתם להקשיב למציאות ההומה סביבנו ולכתוב יצירה מקורית חדשה. הסופרים הם פועלי תרבות-רפאים, שמתקנים במילים את הסדקים שנוצרו בנפש הישראלית. אין מקום מתאים יותר לחגוג את יבול הספרים השנתי מאשר כאן, בבניין החדש של הספרייה הלאומית, ביתה של המילה הכתובה.

תודה רבה למפעל הפיס על המחויבות הרב-שנתית לתמיכה בתרבות ובספרות הישראלית, ועל ההשקעה המשמעותית המאפשרת לקדם יצירה עברית איכותית ותרבות עשירה ומגוונת".

נימוקי זכייתו של הספר "שכול וכשלון וזומבים" מאת אמיר חרש: "אם מתקיים בישראל היום ויכוח נוקב על אהבה (ושנאה) ועל חופש, הרי שהספר הזה הוא חופש ככל שהספרות יכולה להעניק. והוא צופן בתוכו אהבה, משום שהוא מזכיר את החיים ואת ערך החיים. לפעמים, באש ובדמעות, בהרס, בשכול ובכשלון, אפשר להגות בחיים רק מצדם השני, צד המוות. הספר הזה מזמין אותנו להגות בעתיד, זה שיבוא בהכרח, אחרי המוות, ואחרי  כל המלחמות. 

'שכול וכשלון וזומבים', מאת אמיר חרש, מחזיר לחיים את הרומן הארץ-ישראלי של הסופר יוסף חיים ברנר, שנרצח ביפו במאורעות מאי 1921. שנת האפס של הסכסוך היהודי-ערבי חוזרת בספר הזה ומתגלגלת לישראל של שנת 2025. לא צריך להכיר את יצירת ברנר כדי לקרוא את הספר הזה: צריך רק לחיות כאן כדי להבין אותו, כדי להצטער בגללו, וגם כדי לצחוק ממנו, אמנם צחוק זעזועים.

אמיר חרש הוא קורא מזהיר של הספרות העברית, יודע נפש התרבות הישראלית, ומשיב נפשה. הוא מושך את ברנר בלשונו כדי לתאר בדיוק את העצב החשוף של כל-כך הרבה ישראלים בימים האלה ובזמן הזה: 'אפשר, אפשר מאוד, שכאן אי אפשר לחיות, אבל כאן צריך להישאר, כאן צריך למות, לישון, אין מקום אחר...'.

על דמיון שיש בו גרעין של אמת, על מעשה מסירה ספרותית מעורר השתאות, על רומן היסטורי המתעקש לשאול גם על העתיד לבוא בארץ הזו, על הריקוד המרהיב על החבל הנמתח בין החיים למתים, לפני זמננו ועוד הרבה אחרינו, הספר הזה הוא מעשה יצירה במלוא מובן המילה".

נימוקי זכייתו של ספר הביכורים "סיטארה" מאת רוני פרצ'ק: "בכתיבה עוצרת נשימה, נרקמות ב"סיטארה" עלילות המתרחשות על רקע מצב החירום בהודו של שנות השבעים, ובתוכו ביטול זכויות האזרח, איסור על הפגנות ותוכנית לעיקור המוני. הרחק מהכאן ועכשיו הנפוץ כל כך בספרות העברית, בעולמם של גברים מוסלמים בהודו, מתרחשת מערבולת שמסחררת את נימי הגוף והתודעה, לצד הסמטאות, החללים האפלים והמאבקים הפוליטיים והדתיים.

עוד ב-

תוספות שכר והטבות: מי יקבל מענק בסך 6,000 שקלים כבר החודש?

לכתבה המלאה

כל העורקים פועמים ברומן הזה שמזמין אותנו להישאב לעולם רחוק וזר, אחוזים ביופיו האכזר והחושני. הספר נשזר לנגד עינינו מבעד לקולות ולמראות המשובצים כמו מכיתות זכוכית בבדי הסיטארה: 'אני שומעת את רחש העלים, את גרגרי האבק המתערבלים. אני שומעת את העצמות הקטנות המתפוקקות בגופך הצנום הכורע, המעוגל כעובר, את הדם הדקיק העובר בנימיך, את תאי העור הדרוכים עד התפצחות. משהו במהלכן הפנימי של פעימותיך משתבש ונצרם. מה קרה, מה נפרע בך אי-שם בזמן?'. השאלה הזו אינה מניחה למספרת הפותחת את הספר, ולקוראים, עד לרגע הסיום וגם אחריו בניסיון להבין "מה נפרע".