הקלישאה הישנה הפכה בשנים האחרונות למציאות עגומה, לפחות בכל מה שנוגע לסמארטפונים. אנחנו מתכוונים לאמרה הלעוסה לפיה הגודל כן קובע. כל הסמארטפונים, ללא יוצא מן הכלל, אימצו את גדלי המסך של 6.5-6.8 אינץ', ולמי שרוצה מכשיר שאפשר להחזיק ולהשתמש בו באופן שפוי, בלי למתוח את כל האצבעות ולהסתכן בהפלות חוזרות ונשנות – קרי, כותב שורות אלו – לא נותרה כמעט אף אפשרות.

אייסוס הטייוואנית החליטה להיכנס לנישה הזו, והציגה בשנה שעברה את Zenfone 8 – הדור השמיני של הסמארטפון שלה, שהיה כמעט הקטן בתולדות הסדרה (להוציא את זנפון 4, שאף אחד לא יודע להסביר למה הוא היה קטן מקודמיו ויורשיו בעשרות אחוזים), עם רוחב של 68.5 מ"מ בלבד – פחות מכל סמארטפון אנדרואיד אחר שהושק בעולם מאז המחצית השנייה של 2019 (כתבנו אנדרואיד, נכון? אייפון מיני הוא עניין אחר). לאחרונה היא הציגה את היורש, Zenfone 9, שמשיל עוד כמעט מחצית ס"מ מהרוחב (אם כי הוא מוסיף חמישית מ"מ לעובי), והבטיחה לתת תשובה לתלונה הנפוצה ביותר על הדור הקודם, ועל הדרך להביא עוד כמה בשורות. האם הצליחה לקיים?

ראשית, חייבים – פשוט חייבים – לדבר על העיצוב. בעידן שבו ההבדלים במראה בין סמארטפונים שונים זניחים עד לא קיימים, בחרה אייסוס לצפות את גב המכשיר – ואפילו את הכיסוי שמגיע יחד איתו באריזה – בתרכובת פלסטיק בעלת מרקם שאפשר לתאר רק כדמוי נייר: הוא לא חלק כמו המכשירים המצופים זכוכית משני הצדדים, אך גם לא מחוספס ברמה מוגזמת כמו הכיסויים הפסטליים של אייקונז (חנות המותג של פרטנר), לדוגמא. התוצאה לא רק נראית טוב, בלי שום זכר לטביעות אצבעות גם לאחר שלושה שבועות של שימוש, אלא מרגישה טוב – גם באצבעות, גם בהכנסה ובהוצאה מכיסים.

לגנותה של אייסוס אציין שהקווים של זנפון 9, המעוגל הרבה פחות מקודמו, פחות נוחים ביד, והייתי מעדיף שתשאיר את הצדדים מעט יותר מקושתים, כדי שהידיים תעטופנה את המכשיר בנוחות, ללא תחושה של פינות בכף היד.

לגבי הביצועים של המכשיר אין מה לומר מחוץ להקשר הספציפי שבו נמצאת הבשורה הגדולה של המכשיר הזה, ולכן מספיק פשוט להגיד שהוא עובד מהר – מאוד מהר – בדיוק כפי שמצופה ממכשיר שמגיע עם המעבד המתקדם ביותר בשוק, לצד מסך שהוא אמנם לא המתקדם ביותר, אבל לא יותר מחצי רמה מתחת לזה.

כאן אני מגיע לבעיה המרכזית של המכשיר הקודם בסדרה: חיי הסוללה. אחרי הכל, המסך הגדול שהעולם כנראה התרגל אליו אינו הדבר היחיד שאי אפשר להכניס למכשיר קטן כזה, שמסתפק במסך 5.9 אינץ' (מכובד בהחלט, אגב, בהשוואה ל-5.4 אינץ' בלבד באייפון מיני). רוב המכשירים בגדלים כאלה בשנים האחרונות לא הצטיינו, בלשון המעטה, בחיי הסוללה – ואני אומר זאת כמי שרכש את כל המכשירים הקיימים מהסוג הזה (גלקסי S10e ב-2019, זנפון 8 בשנה שעברה וגלקסי S22 השנה).

כאן הצליחה אייסוס לחולל לא פחות מקסם: לזנפון 9 סוללה בקיבולת 4,500mAh – כ-13% יותר מאשר בדור הקודם, וכ-22% יותר מאשר בגלקסי S22, שגודלו הפיזי גדול יותר. אבל זו רק ההתחלה: בפועל, חיי הסוללה שלו לא גדולים משל שני האחרים ב-13% או 22%, אלא יותר קרוב לכפולים. בשבוע הראשון של השימוש הוא החזיק לי שלושה ימים בלי טעינה, עד כדי כך שהתחלתי לשכוח את המטען בבית. פשוט לא הייתי צריך אותו. גם לאחר שהתחלתי להשתמש בו יותר באופן מכוון, בניסיון לדמות שימוש של אדם שלא יושב כמעט כל היום מול מחשב, הוא עדיין החזיק מהבוקר של יום אחד ועד אחרי שעות העבודה ביום הבא, בלי שום קושי. בבדיקת זמן המסך והשוואה שלו למכשיר ה-S22, שלי, גיליתי שבשימוש זהה כמעט לחלוטין, הטלפון של אייסוס נותן לי בין 6 ל-8 שעות זמן מסך, לעומת המכשיר של סמסונג שמעבר ל-4 שעות מסך כל דקה שבה הוא עובד היא נס (למען ההבהרה: בשניהם הורדתי את קצב הריענון של המסך ל-60 הרץ, למרות שהם יכולים להגיע ל-120).

(72 שעות - 3 ימים - מהטעינה האחרונה, כולל האזנה לשעות של פודקאסטים וכמה נסיעות באוטובוסים, והמכשיר מעריך שהוא ישרוד עד סוף יום העבודה הרביעי ברצף!)

ואם כל זה לא מספיק, הפרט שהכי הדהים אותי הוא שבניגוד למכשירים רבים אחרים – בהובלת גלקסי S22 – לא מורגש כאן שום מאמץ מיוחד מצד אייסוס לחסוך בצריכת האנרגיה: המכשיר עובד, כפי שציינתי, במהירות, בלי תחושה שהוא מאט אפליקציות (אהמ, אהמ, סמסונג!); מעבר לכך, לכל אורך השבועות שביליתי איתו, כמעט לא קרה שהוא סגר לי אפליקציה באמצע השימוש. זה אולי נראה כמו דבר מובן מאליו, אבל המכשיר המתחרה של סמסונג נוטה לכבות את אפליקציית הפודקאסטים או המוזיקה באמצע האזנה, סתם כי הוא מחליט שאם לא לחצתי בה על שום כפתור כמה דקות זה אומר שאני לא באמת צריך אותה. אותו דבר קרה לי בזמן נסיעה עם "אוטובוס קרוב" (קבלו ספוילר: בקרוב נספר לכם למה לא כדאי לכם להשתמש בה) – בגלקסי S22 גיליתי, מאוחר מדי, שהוא סגר את האפליקציה וכך לא קיבלתי התראה על כך שעברתי את התחנה שבה הייתי אמור לרדת. בזנפון 9 האפליקציה נשארה פתוחה עד סוף כל נסיעה, בלי הפתעות. גם פייסבוק מסנג'ר נסגר בסמסונג בכל פעם שמפעילים יוטיוב, או מצלמה, או אפליקציה כבדה אחרת. כל הניסיונות לשחק עם ההגדרות ולמנוע את זה נכשלו. באסוס, גם כאשר המכשיר סגר אפליקציה כלשהיא בעת עומס, הספיק ניסיון אחד לסמן אותה ככזו שחשובה לנו מספיק כדי להישאר פתוחה תמיד – והמכשיר ציית והפסיק לגעת בה.

כל החפירה הזו, כמובן, נועדה להבהיר שזמן השימוש הבלתי יאומן בזנפון 9 לא בא על חשבון שום דבר אחר, אלא בנוסף לביצועים חסרי פשרות.

החלק היחיד שבו הוא לא מצטיין הוא המצלמה: אמנם, בדור הזה המצלמות שופרו לעומת הדור הקודם, והן לא נחותות משמעותית מאשר במכשירים מתחרים. הצבעים שלהן – גם של המצלמה הראשית וגם של הרחבה – עדיין נאמנים למציאות הרבה יותר מאלו של סמסונג, שנוטה לצבוע את המציאות מחדש בצבעים מגוחכים של קומיקס. מצד שני, ניכר שאייסוס ניסתה לבצע פחות עיבוד לתמונות: הן פחות "מרוטשות", פחות מוחלקות, ובעיקר, בזמן צילום וידאו, פחות מיוצבות מאשר בגלקסי. זאת למרות שהמצלמה הראשית של המכשיר היא הראשונה בעולם שמגיעה עם מנגנון ייצוב חדש ומתקדם במיוחד שנועד לתקן כל רעידה בצילום – אבל בניסיונות שערכנו המייצב הזה דווקא עשה עבודה פחות טובה מהתיקון הדיגיטלי של סמסונג. למרות זאת, התמונות והסרטונים שמצלם זנפון 9 בהחלט נראים טוב – פשוט לא הכי טוב. הוא לא עוקף את המכשירים המתחרים במחירים דומים, אך קרוב אליהם מספיק כדי לא לאכזב את מי שיבחר בו.

(תמונות איכותיות, אם כי לא מתעלות על טלפונים אחרים במחירים כאלה | צילום: יאיר מור)

(סרטון מזנפון 9. שימו לב לרעידות הזעירות | צילום: יאיר מור)

(אותו סרטון בצילום עם Galaxy S22. שימו לב שהרעידות מבוטלות על ידי תנועות ארוכות וחלקות יותר | צילום: יאיר מור)

כמה חסרונות אחרים שלו כוללים את העובדה שהעדשות ענקיות, ומאוד קשה למצוא תנוחה לאחוז בה את הטלפון בלי שהאצבע תלכלך את המצלמה הרחבה; כמובן, העובדה שהוא פחות נוח ביד מקודמו; והבחירה של אייסוס להציע לו רק שני עדכוני גרסה – אנדרואיד 13, שתגיע עדף סוף השנה הנוכחית, ואנדרואיד 14, שתצא עוד קצת יותר משנה.

בשורת היתרונות, מלבד הגודל השפוי וחיי הסוללה הכמעט דימיוניים, ניתן למנות את העובדה שבניגוד למכשירים אחרים במחיר הזה הוא מגיע עם מטען מלא באריזה – כלומר חיבור לחשמל וכבל ששני צידיו USB-C (מה שאומר שהוא אמור להתאים לכל מכשיר ומטען שייצאו לפחות בעשור הקרוב); בנוסף, הוא מגיע גם עם כיסוי – שכמו שציינתי הוא גם איכותי ונעים מאוד, ולא זול ומכוער כמו הכיסויים שמגיעים עם כמה מכשירים אחרים, אם הם בכלל מגיעים עם כיסויים; חיבור חוטי לאוזניות, שגם הוא הפך לאחרונה לנדיר מאוד בסמארטפונים; וחיישן טביעות אצבע בצד המכשיר – המקום ההגיוני ביותר לחיישן כזה לעניות דעתי – שגם עובד מהר יותר מכל חיישן אחר מהסוג הזה שיצא לי לנסות, ואפילו תומך במחוות החלקה.

המכשיר נמכר בישראל ברשת KSP, כאשר המחיר לגרסה עם 8 גיגה-בייט זיכרון עבודה ו-128 גיגה-בייט אחסון הוא כ-2,990 שקל, והמחיר לגרסת 16+256 גיגה-בייט הוא 3,490 שקל.