השוק

גל חזרה? ישראלים שוקלים להחזיר את החסכונות מחו"ל | זו הסיבה

הבורסה פתחה את יולי עם קפיצה של כמעט 2% ביומיים בלבד. מדד ת"א 125 עבר את רף ה־3,100 נקודות בשיא של למעלה משנה. כשמוסדות השקעה בינלאומיים חוזרים לרכוש מניות כחול לבן, זה סימן שגורמי סיכון נתפסים לפתע כניתנים לניהול

עו"ד מיכל מור קופל | 14/7/2025 10:31 1

בישראל של קיץ 2025 אנחנו רגילים לקצב שינויים מסחרר ותחושת דיסוננס כמעט מטרידה ותמידית. הגרפים מציגים ולאחר מכן מציגים ירידות ונרשמת תחושת אי ודאות עמוקה בקרב קהל המשקיעים.

בנוסף, השווקים משתנים במהרה והרחוב מוצא את עצמו מגיב לשינויים הבלתי פוסקים. לא מדובר בתופעה חשה אך הפער בין התחזיות הקודרות למציאות הכלכלית המפתיעה מעולם לא היה חד כל כך.

אנשים פותחים את עיתון הבוקר ורואים עליות שערים ומביטים שוב בצהרי היום וצופים בירידות. בסיור ממושך ברחובות העיר התוססים, אנו מבחינים בבעלי עסקים שמתקשים לעמוד על הרגליים וציבור שממשיך לחשוש עקב חוסר הוודאות. התחושה היא של מציאות בשני קצבים: אחד פיננסי והשני אנושי.

הבורסה בתל אביב פתחה את יולי עם קפיצה של כמעט שני אחוזים ביומיים בלבד. מדד ת"א 125 עבר את רף ה־3,100 נקודות בשיא של למעלה משנה. השקל התחזק מול הדולר, תחזיות הריבית מאותתות על הורדה מתקרבת והצמיחה נראית מרשימה אפילו בסטנדרטים בינלאומיים: 3.7% ברבעון הראשון, עם תחזית של 3.4% לשנה כולה.

תחזית חטיבת המחקר של בנק ישראל מעריכה כי בתרחיש הבסיס התוצר צפוי לצמוח ב-3.3% וב-4.6% בשנים 2025 ו-2026 בהתאמה. יחס החוב לתוצר צפוי לעמוד על כ-70 אחוזים בסוף 2025 ועל כ-71 אחוזים ב-2026.

נקודת אור חיובית ניתן למצוא בחברות הייטק שחטפו מכה קשה ב־2023 וכעת חוזרות לגייס ובתקוה להביא בשורה למשק. אפילו הגופים הזרים חוזרים לחייך לשוק המקומי לאור החוסן שראו לאורך תקופות קשות. כשמוסדות השקעה בינלאומיים חוזרים לרכוש מניות כחול לבן, זה סימן שגורמי סיכון נתפסים לפתע כניתנים לניהול. לא בגלל שהם נעלמו, אלא כי משהו בביטחון הלא מוחשי החל להשתנות.

אז איך כל זה מסתדר עם מציאות ביטחונית מעורערת, גירעון ממשלתי כבד, חשש מהסלמה עם איראן וממשלת מעבר שנאבקת על הישרדות? על פניו, זה לא מסתדר. בדיוק כאן טמון הסיפור האמיתי של ההתאוששות שמורגשת.

אמנם נגיד בנק ישראל טרם הוריד את הריבית אבל השוק כבר מתחיל להתנהג ומאותת להורדה קרובה. ההתנהגות של השוק אינה בהכרח רציונלית, אך היא אותנטית. היא משקפת את מה שאנשים מרגישים מתחת לפני השטח: תשוקה ליציבות, כמיהה לחיים נורמליים ואמונה, אולי שברירית כי העתיד לא אבוד.

הבורסה לא מגיבה רק לנתונים אלא לתחושות. פסיכולוגיית הממון מורגשת ומהווה גורם משמעותי שמניעה את הדופק של השוק. אחרי חודשים ארוכים של כאוס, משהו בקרב הציבור מתחיל להתייצב. זה לא אומר שהסיכונים נעלמו, אלא שהאדם הסביר שוב מרגיש שיש לו על מה לבנות.

יותר ויותר ישראלים ששיגרו את חסכונותיהם לחו"ל, שוקלים להחזיר את ההשקעות ארצה. לא בגלל שהכל פתאום מושלם, או שהתנודתיות וחוסר היציבות חלפו, אלא בגלל תחושת חיבור מחודשת וביטחון פסיכולוגי.

התחושה הזו היא המטבע החזק ביותר שיש. ברגע שאנשים מתחילים להאמין מחדש במערכת, התהליך הופך לוויראלי: אחד מחזיר, השני מצטרף והשלישי מרגיש שניתן שוב להשקיע פה מבלי לפחד. זהו גל רגשי שמתחיל בלב ומסתיים בתיק ההשקעות.

המציאות הכלכלית של ישראל אינה נגזרת רק של בורסה או ריבית, אלא של תחושת חוסן. היכולת של מדינה לשדר יציבות, גם בעידן של חוסר ודאות, היא זו שקובעת את כיוון הרוח הכלכלית.

לכן, האחריות כעת אינה רק של בנק ישראל או של הגופים המוסדיים, אלא גם של המנהיגות כולה להחזיר את התחושה שהעתיד הישראלי שווה השקעה. יציבות היא לא רק עניין מספרי, אלא רגשי. כשמנהיגים משדרים ודאות ואחריות - שוק ההון ידע להגיב בהתאם.

שוק ההון אינו מדע מדויק אלא דופק של חברה. מי שמקשיב ללב של הציבור, מבין טוב יותר מכל תחזית לאן באמת אנחנו הולכים. המבחן האמיתי של הכלכלה הישראלית לא יימדד רק בשערי המדדים, אלא בעומק התחושה הקולקטיבית. ככל שנדע לטפח את האמון הזה, כך נגלה שהשוק מחפש בעיקר דבר אחד - סיבה טובה להאמין.