תגובת שוקי המניות מאז בחירתו מחדש של טראמפ בסוף 2024 ממחישה היטב התנגשות קלאסית בין אופוריה של שווקים לבין מציאות מדיניות.

לדברי ויולטה טודורובה, אנליסטית מחקר ב-Leverage Shares, לאחר הבחירות נרשמה עלייה חדה במניות, על בסיס הציפייה המוכרת למדיניות תומכת עסקים, הפחתת רגולציה והקלות מס. מדד S&P 500 עלה בכ-6% מההשבעה ועד פברואר, כאשר המשקיעים העריכו שמדובר באיומים רטוריים בלבד בכל הנוגע למכסים.

אך ב-2025, כשהמכסים עברו משלב הדיבורים לשלב היישום, השוק נאלץ לבצע תמחור מחדש. העלייה נמחקה במהירות, ועד אפריל המדד ירד ביותר מ-20% מהשיא. המשקיעים הבינו שהמכסים אינם כלי מיקוח זמני אלא נדבך מרכזי במדיניות הממשל. לאחר השפל בתחילת אפריל נרשמה התאוששות זהירה ומקוטעת, ובסיכום השנה השוק עדיין הציג תשואה חיובית של כ-17%, אך בתנודתיות גבוהה, הובלה מצומצמת ורגישות חריגה לכותרות, גיאופוליטיקה ונתוני מאקרו.

בשלב זה, מכסים כבר אינם אירוע מחזורי שניתן להתעלם ממנו במודלים ארוכי טווח. גם אם ישונו או יופחתו בעתיד, עצם ההתמשכות שלהם הופכת אותם לגורם מבני. הם פוגעים בתזרימי מזומנים עתידיים, מעלים פרמיות סיכון, לוחצים על מכפילים ומשנים שרשראות אספקה, החלטות השקעה ויתרון תחרותי. משקיעים חייבים לעבוד עם תרחישים, לבחון כוח תמחור וגמישות גיאוגרפית, ולבחון את עמידות השוליים תחת משטרי סחר שונים.
התעלמות מהמכסים מייצרת סיכון מובהק לתמחור יתר.

הנפגעים המרכזיים ב-2025 היו סקטורים שנמצאים בלב שרשראות אספקה גלובליות ובעלי אופי מחזורי, בהם תעשייה, רכב, מוצרי צריכה בסיסיים ויצרנים גלובליים. באופן אירוני, אלו בדיוק הסקטורים שציפו שייהנו מהגנה פרוטקציוניסטית. בפועל, המכסים העלו עלויות, הזמינו צעדי תגמול ופגעו בביקוש הגלובלי. שוק האג"ח משקף חשש מהאטה בצמיחה יותר מאשר מאינפלציה, סביבה עוינת במיוחד לסקטורים מחזוריים הנשענים על השקעות הון וסחר בינלאומי.

מנגד, המרוויחים היו סלקטיביים. סקטור הביטחון בלט לחיוב, על רקע מתחים גיאופוליטיים, לחץ על מדינות נאט"ו להגדיל תקציבי ביטחון ושיפור חד בנראות הרווחים ארוכת הטווח. גם הבנקים הגדולים בארה"ב הציגו ביצועים טובים יחסית, בזכות ציפיות להקלה רגולטורית ורווחיות יציבה. הזהב זינק בכ-70% מאז חזרתו של טראמפ, כתוצאה משילוב של חוסר ודאות מדינית, דולר חלש וחיפוש אחר נכסי חוף מבטחים, מה שהקפיץ גם את מניות כורי הזהב.

מחוץ לארה"ב, שוקי אירופה הפתיעו לטובה. רוטציה של הון מהשוק האמריקאי, תמחור אטרקטיבי והרחבה פיסקלית בתחומי תשתיות וביטחון הובילו לביצועי יתר יחסיים. לעומת זאת, חלק מ"עסקאות טראמפ" המדוברות אכזבו. מניות האנרגיה התקשו, ונכסים הקשורים לקריפטו הציגו תנודתיות גבוהה מאוד וחוסר עקביות, למרות שיאים נקודתיים בביטקוין.

אי הוודאות סביב מכסים, סנקציות ואתגרים משפטיים הפכה לרוח נגדית משמעותית אך לא תמיד מתומחרת במלואה. היא מעלה פרמיות סיכון, מרחיבה מרווחי אשראי ומגבירה תנודתיות, במיוחד סביב הכרזות מדיניות. חברות דוחות השקעות, מקצרות אופקי תכנון ומעדיפות חוסן על פני יעילות, למשל באמצעות הכפלת שרשראות אספקה או החזרת ייצור למדינה בעלות גבוהה יותר. לאורך זמן, זה פוגע בפריון ובפוטנציאל הצמיחה.

לשנים 2026 עד 2027 הסיכון המרכזי הוא סביבה מתוחה המזכירה סטגפלציה: לחצי מחירים מצד המכסים לצד האטה בצמיחה העולמית. הבנקים המרכזיים נמצאים במלכוד, שכן הורדת ריבית חדה עלולה להצית אינפלציה מחדש, בעוד שמדיניות מוניטרית הדוקה מדי עלולה להחריף את ההאטה. בשווקים המשמעות היא פיזור תשואות רחב, עדיפות לחברות עם כוח תמחור, מאזנים חזקים והכנסות דפנסיביות, וענישה לחברות ממונפות או בעלות שולי רווח שבריריים.

באירופה, עצם האיומים במכסים על רכב ופלדה העלו פרמיות סיכון לסקטורים מוטי יצוא, בעיקר בגרמניה ובצפון היבשת. במקביל נרשמה רוטציה ברורה בהובלת השוק: תעשיות ביטחוניות, תעופה, תשתיות ועסקים ממוקדי שוק מקומי נהנו מתמחור מחדש חיובי. באופן פרדוקסלי, הלחץ האמריקאי חיזק תמות אירופיות של מדיניות תעשייתית, השקעה פנימית והגדלת תקציבי ביטחון.

המגמה הגלובלית אינה בריחה מוחלטת מארה"ב אלא איזון מחדש. משקיעים מבקשים להפחית ריכוז סיכון מדיני וערכי. אירופה נהנית מכך, ואסיה מציגה תמונה מורכבת: יפן בולטת לחיוב בזכות רפורמות ממשל תאגידי, קוריאה וטאיוואן נשארות קריטיות לשרשרת ה-AI והשבבים, בעוד שסין והונג קונג מציעות אפסייד תמחורי לצד סיכון מדיני גבוה יותר. אלו שווקים אטרקטיביים יחסית, אך לא חסינים מתנודתיות.

עוד ב-

זינוק של 60% מתחילת 2026: המניה החמה בבורסה ממשיכה לעלות

לכתבה המלאה

הטעות הקונצנזואלית הגדולה ביותר של השוק היא הערכת חסר של משך הזמן. רבים עדיין רואים במדיניות הסחר של טראמפ מהלך רועש אך זמני. הפעם מדובר בשינוי מבני, שנועד לעצב מחדש שרשראות אספקה ולהפעיל לחץ גיאופוליטי. כל עוד התמחור אינו משקף התאמה ממושכת של עלויות, מרווחים ונגישות לשווקים, סקטורים מחזוריים מוטי יצוא נותרים פגיעים, בעוד שחברות עם בידול, הגנה מקומית ויישור קו עם מדיניות ממשלתית צפויות להמשיך ליהנות מפרמיה.