השוק

האנליסט הבכיר חושף את השיטה: "כך בוחרים מניות מנצחות"

אדם פרקר, אחד האנליסטים המוערכים בוול סטריט, מנפץ כמה מהמיתוסים הגדולים בעולם ההשקעות ומספק מסקנות חדות לגבי הסקטורים שיובילו ב-2026. האם ההחלטות שאתם מקבלים היום על תיק ההשקעות נכונות ואיך תנצחו את השוק?

רוי שיינמן | 2/5/2026 20:02

יש לא מעט כלכלנים ואסטרטגים בוול סטריט שמוציאים תחזיות. יש הרבה פחות כאלה שאנשים באמת מקשיבים להם. אדם פרקר שייך לקטגוריה השנייה.

פרקר הוא בעל דוקטורט בסטטיסטיקה שהפך לאחד האנליסטים המובילים בשוק. הוא בילה למעלה מעשור בסנפורד ברנשטיין כאנליסט מוביל בסקטור השבבים, הגיע לתפקיד של מנהל מחקר גלובלי, ולאחר מכן שימש כאסטרטג הראשי של שוק המניות האמריקאי במורגן סטנלי.

הוא גם ניהל קרן גידור, ובשנת 2021 הקים את Trivariate Research - בית מחקר שמספק ניתוח מעמיק למשקיעים מוסדיים. השם אינו מקרי: הוא משקף את שלושת הצירים שדרכם פרקר מנתח את השוק - מאקרו כלכלי, ניתוח כמותי, וניתוח פונדומנטלי של חברות.

הגישה של פרקר פשוטה להבנה אך קשה לביצוע: כדי לדעת לאן תלך מניה, צריך לחזות שני דברים - את הרווח למניה, ואת המכפיל שהשוק יהיה מוכן לשלם עליה. הכפלה ביניהם נותן את מחיר המניה. השאלה היא מה מניע את אותו מכפיל.

לפי פרקר, התשובה ברמת המניה הבודדת ברורה: מה שחשוב באמת הוא התרחבות הרווחיות הגולמית. כלומר, היכולת של חברה למכור יותר תוך שעלויות הייצור שלה גדלות פחות מהר מההכנסות.

הבעיה? נכון לעכשיו, החברה החציונית בשוק האמריקאי רושמת דווקא כיווץ של הרווחיות הגולמית. המשמעות: עבור רוב החברות, לא ניתן לצפות לעלייה במכפילים - ומכאן שגם ציפיות התשואה הכוללות צריכות להיות מתונות. פרקר צופה שהשוק ייסחר השנה בין תשואה אפסית לעלייה של עד 10% - ממש לא הראלי שרבים הורגלו אליו בשנים האחרונות.

אחד הממצאים הנגדיים שפרקר מציג נוגע לשאלה הישנה: האם כדאי לקנות מניות זולות? התשובה שלו חד-משמעית - לא בהכרח, ובוודאי לא על בסיס מכפיל נמוך בלבד. הוא מציין שאסטרטגיית "קנה זול, מכור יקר" לא ייצרה תשואה עודפת ב-15 השנים האחרונות.

יתרה מכך: מניות שהתייקרו ברבעון האחרון - כלומר מניות מומנטום - מצליחות יותר לעמוד בתחזיות הרווח, ולעתים קרובות גם לחזור ולהפתיע לטובה ברבעון שלאחר מכן. מבחינתו, קניית מניות אחרי עליות היא לא "הגעה מאוחרת למסיבה", אלא הדרך הנכונה לחזות מי יעמוד ביעדים שלו.

ואם יש הימור ברור אחד שפרקר חותם עליו, הוא ההימור נגד מניות התוכנה. הוא מגדיר את זה כ"ההמלצה בעלת הביטחון הגבוה ביותר שלו" כרגע: אל תיפלו לשום ראלי בסקטור הזה.

הסיבות? ראשית, חברות התוכנה איבדו את כוח התמחור שלהן. לקוחות גדולים מתחילים לפתח כלים בעצמם, לקצץ ברישיונות ולחפש חלופות. שנית, בתגובה לאיום הזה, חברות התוכנה מוסיפות בהמוניהן כלי בינה מלאכותית למוצריהן - כלים שעולים כסף לפיתוח ולתחזוק.

התוצאה: הוצאות הון גבוהות יותר, עלויות תפעול גבוהות יותר, ומרווחים שבסופו של דבר יאכזבו. בעוד שאנליסטים רבים ממשיכים לתמחר את מניות התכונה עם רווחיות גולמית של 80% כאילו כלום לא השתנה, פרקר חושב שהמציאות תוכיח להם שהם טועים - ומהר.

בנשימה אחת עם האזהרה על סקטור התוכנה, פרקר מצביע על שני סקטורים שבהם הוא רואה הזדמנות אמיתית: טכנולוגיה ובריאות.

בטכנולוגיה, הוא מעדיף שבבים - ומי שעוקב אחרי ביצועי חברות כמו אנבידיה בשנים האחרונות, מבין בדיוק למה.

בתחום הבריאות, הוא ממקד את הזרקור בחברות שאנשים נוטים לפסוח עליהן: מפיצות תרופות סיטונאיות כמו מקסון, קרדינל הלת' וסנקורה (לשעבר אמריסורס-ברגן). אלה חברות ענק עם רווחיות נמוכה יחסית, אבל בעלות פוטנציאל צמיחה גדול אם הרווחיות תשתפר אפילו מעט.

בנוסף, הוא מאמין שמניות חברות ביטוח הבריאות המנוהל - שנסחרות השנה בירידות חדות - יהיו גבוהות משמעותית בעוד שלוש שנים. הלחץ הרגולטורי הפוליטי עליהן, לפי ניתוחו, לא מגובה ברצון פוליטי אמיתי לפגוע ברווחיותן.

הלקח המרכזי שניתן להפיק מהניתוח של פרקר הוא שהמשקיע הפרטי נוטה לטעות בשתי נקודות קלאסיות: הוא רוכש מניות "זולות" בתקווה שיתאוששו, ומניח שהסקטורים שעבדו היטב בעבר ימשיכו לעשות זאת בעתיד. התכונה הייתה דוגמה מצוינת לכך - שנים של צמיחה ומכפילים גבוהים יצרו הנחה שהמודל עמיד. פרקר אומר שהמודל התחיל להיסדק.

עוד ב-

האנליסט הבכיר קובע: "המניה הכי מעניינת מ-7 המופלאות"

לכתבה המלאה

לגבי דיבידנדים - פרקר מציין שבניגוד לדעה הרווחת, לא גובה הדיבידנד הוא שחשוב, אלא קצב הצמיחה שלו לאורך זמן. בשוק שבו התשואות צפויות להיות מתונות יותר, דיבידנד שהולך וגדל הוא לא הנחמה של המשקיע השמרן - הוא רכיב עיקרי בתיק.