בריאות
מדינה בפוסט טראומה: הצלקות הבלתי נראות והמאבק שאסור להפקיר
לאחר שחירפו את נפשם במלחמה על הגנת המולדת, החלו לוחמים רבים להתמודד עם הפרעת הפוסט טראומה. על מנת לסייע לאותם לוחמים שסובלים מנדודי שינה, חרדות והתקפי זעם, יש להקים מערך חירום לטיפול בטראומה
כשהייתי ילדה, למדתי שפציעות שאפשר לראות הן רק חלק מהסיפור. כאדם חירש מלידה, הבנתי מוקדם שיש המון דברים שהעין לא רואה, אבל הלב מרגיש. היום, כשאני פוגשת לוחמים שחזרו ממלחמת חרבות ברזל, אני רואה את הצלקות הפנימיות.
אני רואה את המבט בעיניים, את השקט המתוח, את הרעד בידיים. מדובר בפוסט טראומה שאין לה סימן חיצוני, אבל היא נוכחת בכל נשימה. הפוסט טראומה ממשיכה בלילות ללא שינה, בפחדים שמגיעים בלי התרעה, בזעם שמתפרץ, בתחושת ניכור והכי קשה – בתחושת נטישה. לוחמים, שחזרו עם פצעים בנפש, מגלים שהם צריכים להילחם מחדש. לא באויב, אלא במערכת שאינה רואה אותם.
הלוחמים ממתינים חודשים לוועדות רפואיות, נדרשים לספק מסמכים, לחזור ולהסביר, להוכיח שהם נפגעו. כאילו הכאב שלהם מוטל בספק. רבים חווים טראומה לא מאירוע אחד אלא מהשהייה הארוכה בלחימה. מהמתח הבלתי פוסק, מהאובדן, מהידיעה שהמוות קרוב בכל רגע. אבל המערכת לא תמיד יודעת לזהות את זה.
גם מי שפונה לטיפול נתקל במחסור קשה באנשי מקצוע, בתורים ארוכים, ובפערי נגישות בין המרכז לפריפריה. לכך מצטרפת הסטיגמה – הפחד להיתפס כחלש, הבושה לבקש עזרה. השתיקה הזו מסוכנת. והיא הולכת ונפוצה.
(צילום: יח"צ)
שתבינו, הלוחמים האלה לא מבקשים טובות. הם מבקשים צדק. מבקשים שיכירו בכאב שלהם, שיקצרו את ההליכים, שיבטיחו טיפול ראוי וזמין והם לא צריכים להרגיש לבד. כאדם חירש, אני מכירה את התחושה של להיות בלתי נראית ואני משוכנעת שיש דרך אחרת.
לכן, אני קוראת להקמת מערך חירום לטיפול בפוסט טראומה. מערך פשוט ומהיר שיאפשר הכרה מיידית לכל מי שלחם ונפגע. כזה שיקצר את זמני ההמתנה, יכשיר אנשי טיפול בכל הארץ ויקים מרכזים ייעודיים בפריפריה. מערך שילווה את הלוחמים גם שנים קדימה ולא רק ברגע הראשון.
זו האחריות שלנו כעם, כמדינה וכחברה. אי אפשר לשלוח לוחם לקרב ואז להפנות לו גב כשהוא נשבר. זה לא מוסרי, זה לא יהודי וזה לא ישראלי. ללוחמים אני קוראת מכאן – אתם לא לבד. הכאב שלכם אמיתי והמאבק שלכם הוא גם שלנו, אנחנו לא נפקיר אתכם.
עוד ב-
כותבת הטור היא שירלי פינטו קדוש, פעילה לקידום זכויות, נגישות ושוויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלויות וחברת כנסת לשעבר.
הכתבות החמות
.jpeg "מתי כספי בוכה, צילום: אלון לוין")
תגובות לכתבה(1):
תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה
חזור לתגובה
-
1.היחס של הציבור חשוביפה 05/2025/11הגב לתגובה זו0 0כנפגעת פוסט טראומה, אני מבקשת: ככל שהציבור הרחב ידע לכבד, להבין ולהקל על נפגעי פוסט טראומה, להמשיך להיות חברים כרגיל, אבל גם להיות קשובים לצרכים שלהם- זה יכול מאד מאד לעזור ולהקל. ויש בקשות: למשל לא לעשות פיצוצים וזיקוקים. לאפשר מסגרות עבודה, טיפול ומרחב ללא אנשים ערבים. זה יכול להקל ואפילו למנוע הרבה התפרצויות. פשוט תתחשבוסגור
