יש מדינות שבהן שר אוצר כמו בצלאל סמוטריץ', שעל שמו כבר רשומה לדיראון עולם הפחתת הדירוג הראשונה של ישראל אי פעם, היה מנסח לפני כשבוע מכתב התפטרות והתנצלות. במשך שנה התגאה בעובדה ש"מודיס", S&P ו-Fitch אינן מפחיתות את פרופיל האשראי, גם כשבחלקן ירדה התחזית, כביכול כהבעת אמון במדיניות הכלכלית שלו.

רק לאחר שאחת מהן פעלה בניגוד לעמדתו, סמוטריץ' נזכר לפתע שאין באמתחתה "טיעונים רציניים" וטען שפרסמה "מניפסט פוליטי, מבוסס תפיסת עולם פסימית ומופרכת, שמשקפת חוסר אמון בצדקת דרכה של ישראל". כך במקום תגובה עניינית להחלטה דרמטית, שנשלחה למשקיעי ענק מסביב לגלובוס, קיבלנו ספינים בסגנון "העולם כולו נגדנו", שנועדו בעיקר לפייס את דעת הקהל הביקורתית מבית.
 

עוד ב-

ברקת לא ידע? גל ההתייקרויות - והאיום על המונופולים הגדולים | מתן חודורוב

לכתבה המלאה

האם הכול אכן בגלל המלחמה כפי שניסו לטעון באוצר? כחודש לאחר שהיא פרצה הבטיח השר, קבל עם ועדה, שהגירעון ב-2024 לא יחצה רף של 5% מהתוצר – כ-95 מיליארד שקל - בעוד הצעת התקציב, שהניח על שולחן הכנסת באיחור, חשפה שההתחייבות "פוספסה" ב-30 מיליארד ולכן לחברות הדירוג אין סיבה להאמין להצהרות הממשלה.

למרות החריגה הדרמטית, סמוטריץ' ממשיך בחלוקת כספים קואליציוניים ובמימון של משרדים מיותרים – נאמן כנראה לתפיסה שביטא ראש הממשלה נתניהו, כשקבע כי "מדובר באירוע תחום ולכן לא יקרה כלום אם נתוני המאקרו יגדלו". בסוף השבוע קרסה הקונספציה הזו על שניהם, וגם בחזיתות המשיקות לכלכלה – הביטחונית, המדינית והפוליטית – "מודיס" הביעה חשש שישראל לא תשיג יציבות כשיתפזר עשן הקרבות.

בניגוד לדברי נתניהו, כאילו "הדירוג יעלה כשננצח", "מודיס" הפחיתה שוב גם את תחזית האשראי של ישראל – כך שלפחות כרגע, אנחנו ברשימת המועמדות להורדה ולא לשדרוג. בשיחת ועידה שקיימה סגנית נשיא החברה עם משקיעים בעקבות הפרסום, נשמע שלדעתה הציון הנוכחי עוד גבוה יחסית למצב הקיים של המשק – ובכל מקרה, תיקונו ידרוש עבודה רבה.

היא ציינה לטובה בעיקר את בית המשפט העליון, שהתבלט בעצמאותו כשפסל את החוק לביטול עילת הסבירות, אל מול מגמה שזיהתה כ"היחלשות צפויה של הממשלה והכנסת"; היא הדגישה את תרומת החברה האזרחית בתקופת המחאה ובתחילת המלחמה כעדות לחוסן חברתי, ובמשתמע מתחה בכך ביקורת על תפקוד המערכת הפוליטית. אלה אמנם מילים לא נעימות לקריאה, אך חשוב שהציבור יבין – מבעד לספינים על "אלפי שנות היסטוריה יהודית" – כיצד המדיניות הכלכלית כאן משתקפת, לפי שעה, לעיניים חיצוניות.

עם שוך ההתלהמות הראשונית נגד הדו"ח, נולד התעתוע הבא ברשתות: ניסיון לטעון כאילו אין לו משמעות. מי שמתהדרים בעשור האחרון במחמאות מחברות הדירוג, נזכרו פתאום איך ב-2008 אף אחת מהן לא חזתה את המשבר בכלכלה העולמית (נכון, אבל לא רלוונטי).

כמו פטריות אחרי המבול, הופיעו ציוצים על הבורסה והשקל שלא זועזעו נפגעו לטווח הקצר מההחלטה השלילית (שבחלקה כבר מתומחרת, לכן המדד הנכון הוא לאורך זמן); סמוטריץ' הפציע שוב, הפעם כדי לבשר שהאוצר גייס בהצלחה חובות בתוך ישראל (המבחן הוא בחו"ל ובשיעור הריבית); וצייצנים אחרים הפריחו שתי ספקולציות סותרות: האחת – ש"השמאל שמח" בשל המפלה הכלכלית, והיפוכה – ש"השמאל עשיר ולכן ייפגע יותר". שתי הטענות הללו, כמובן, מופרכות ונטולות כל קשר לדיון על כלכלת המדינה.

בניגוד לתגובות התוקפניות, האמת היא שדירוג האשראי חשוב מאוד – אחרת בבנק ישראל ובמשרד האוצר לא היו משקיעים שבועות ארוכים בניסיונות, מקצועיים וגם פוליטיים, למנוע את הפחתתו. קרנות פנסיה, בנקי השקעות, אנשים פרטיים וגם מדינות מביטים על האינדיקטור הזה כשהם מחליטים להיכן לנתב מכיסם את הדולר הבא, שבסביבת הריבית הגבוהה יוכל להניב תשואה מספקת גם בלי חשיפה לאפיקים הנתפסים כיחסית מסוכנים.

לטווח הארוך תיתכן פגיעה במחירי ההלוואות שתגייס הממשלה, בפתיחת שלוחות נוספות של תאגידים זרים בארץ, ביצירת מקומות עבודה איכותיים, בהמשך העלייה של הפריון והשכר, שער החליפין של השקל מול הדולר, עלות הייבוא של מוצרים מחו"ל הנגזרת ממנו ועוד. גם מי ששותפים, כמוני, לתפיסה ש"השמיים לא נפלו בגלל מודיס" – אסור שיתעלמו מהעובדה שדירוג אשראי אינו שבשבת הנוטה להתהפך לפי כיוון הרוח, אלא אקלים עסקי מתמשך שבצילו המשך יצטרך להתנהל לפחות בשנה או בשנתיים הקרובות.

כל זה, כמובן, לא אומר שאין מה לעשות במצב שנוצר: טוב שנגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון, והחשב הכללי באוצר, יהלי רוטנברג, החליטו להחזיר את השיח עם "מודיס" לפסים מקצועיים. פרופ' ירון המליץ לממשלה ללמוד וליישם את ההערות המופיעות בדו"ח, בעוד רוטנברג הדגיש השבוע בקולו: "הם לא אנטישמיים אלא אנשים רציניים... אנחנו לא מתעלמים מהסיכונים שהציגו, גם אם חולקים על התוצאה הסופית. חשוב להסתכל בצורה מקצועית על הדו"ח ולהפיק ממנו לקחים, לקראת החלטות מדיניות טובות יותר בעתיד".

לאילו "החלטות מדיניות" מכוון החשב הכללי? לא מופרך להעריך שגם הוא מצטער על אסטרטגיית הניהול של התקציב: יעד גירעון לא ריאלי שהוצב בעל פה  בתחילת המלחמה בידי השר, לפני עבודה מטה מסודרת; חריגה מהשיעור שהוצג, שלא כולה נובעת מצרכי הלחימה אלא גם משיקולים קואליציוניים; הגדלה דרמטית של תקציב הביטחון מעבר לכיסוי הוצאות שכבר שולמו, כמעט עד כדי הכפלתו, לפני הקמת ועדת המומחים שאמורה לבחון את הצרכים של צה"ל ואת הפוטנציאל העתידי להתייעלות פנימית במערכת; והיעדר התייחסות מוחלט לשאלות שמטרידות את שוק ההון כמו המציאות ב"יום שאחרי". ייתכן שפקידות נחושה קצת יותר בתוך האוצר עצמו, יכולה הייתה למנוע לפחות חלק מהטעויות.

ואולם לפחות בהיבט התקציב, שטרם אושר סופית בכנסת, נראה שעוד לא מאוחר לתקן: ויתור על הכספים הקואליציוניים וסגירה של משרדי ממשלה מיותרים אמנם לא יחסכו כסף גדול אבל ישדרו "דמי רצינות" שחברות הדירוג מחפשות בנרות, בניסיון להיאחז בדימוי הכלכלי האחראי שאפיין בעבר את ישראל.

ההחלטה של "מודיס" יכולה לא רק לחלץ את נתניהו מהקונספציה, אלא לשמש בידיו גם כקריאת השכמה לראשי המפלגות השותפות. האופן שבו ינהג כעת, כשהתרחיש שהדחיק התממש, יקבע כיצד יגיבו בהמשך יתר חברות הדירוג, הצפויות לעדכן את הערכותיהן על ישראל לקראת פסח. בשבוע הבא ייצא רוטנברג לסבב פגישות בלונדון, שבו ייפגש עם נציגי S&P ו-Fitch – יש לקוות שהפעם, הוא יגיע מצויד בתשובות משכנעות יותר מצד הדרג הפוליטי.

כאן מרחפת שוב, לסיום, השאלה שבה פתחנו: האם סמוטריץ' שתוקף בקביעות את מבקריו, מפרשני העיתונות הכלכלית ועד לחברת הדירוג, הוא האיש שיוכל לחולל שינוי בהתייחסות הכלכלית לישראל? "הפחדות", "תבהלה", "יללות בתקשורת" – אלה רק כמה משמות התואר שהדביק לטובי המומחים, כשהתריעו משחיקת האמון הבינלאומי במשק (לפני המלחמה ובעקבותיה).

השר שהתכחש לכל האזהרות, עד שמצא את עצמו לבסוף תוקף את המציאות עצמה – לא נראה, בלשון המעטה, כמועמד הטוב ביותר לחלץ את האוצר מהמשבר הזה. מי שדרוש למשק עכשיו הוא מנהיג כלכלי לא פופוליסט, שיחשב מסלול מחדש, אלא שמצרך נדיר כזה אינו חלק מתוכנית ההישרדות של ממשלת נתניהו.