ברקת לא ידע? גל ההתייקרויות - והאיום על המונופולים הגדולים | מתן חודורוב
שר הכלכלה מאיים בשיימינג על חברות מזון שלא יבטלו התייקרויות, ומתעלם מכישלונות הממשלה לבלימת המחירים עוד לפני המלחמה: לאן נעלמו היוזמות להכניס בקלות סחורה מאירופה, לחשוף את רווחי המונופולים או לפרק את היבואניות הגדולות? ועד כמה עליות תעריפים ממשלתיים – ארנונה, מים, חשמל ודלקים – תורמות לגל שנגדו יוצא ברקת?
ניר ברקת, מתן חודורוב (צילום shutterstock, פלאש 90/ אבשלום ששוני)
בדרך לנסח את מכתב האולטימטום ששיגר לחברות המזון השבוע, שר הכלכלה ברקת זיהה היטב את הסנטימנט הציבורי: מיליוני צרכנים נדהמו לגלות כיצד תוך כדי מלחמה, יבואנים ויצרנים מקומיים מקפיצים את מחירי מוצריהם בעד 25% - כשלחברה האזרחית אין פנאי ליזום מנגד חרם צרכנים או מחאות ברשת. בתקופה שבה נפגעת ממילא הכנסתן של מאות אלפי משפחות, כתוצאה מקריסת עסקים או הוצאת עובדים לחל"ת, ההוצאות בסופר עומדות שוב לזנק – והזעם המוצדק על כך חוצה מגזרים ומחנות פוליטיים. לכן, כשיזם את הקמפיין נגד גל ההתייקרות המתרחב, ברקת – מחברי הממשלה היחידים הבקיאים בתחום עליו הם אמונים – חש כמי ש"הולך על בטוח" ומשמש פה לרבים.
אלא שבניגוד לסימפטומים, ברקת אינו מאבחן במדויק את הסיבות לעליות המחירים, ומציע נכון לעכשיו פתרון לא אפקטיבי: תחת הסיסמה "ביוש רגולטורי", שר הכלכלה מאיים בהצגת "רשימה שחורה" של ספקים, שנגדם ייפתחו "מהלכי הסברה" וגם "חשיפה על חומרת התופעה", כך שלדבריו "הצרכן הישראלי ישפוט בעצמו". זו נשמעת כמו תכנית טובה בטלוויזיה, או קמפיין חזק ברשתות חברתיות – הכול חוץ מתפקיד הממשלה, שיש לה סמכויות לטפל בבעיה ולא רק לשקף אותה בתשדירים.
סיכמתי עם מנכ״ל חברת סלטי שמיר כי העלאת המחירים במוצרי החברה תבוטל. אני מצפה מיתר חברות המזון להבין את גודל השעה ולגלות סולידריות כלפי הציבור הישראלי בשעת מלחמה. אני חוזר על האולטימטום ל-72 שעות עליו הודעתי הבוקר לביטול העלאות המחירים. חברה שלא תבטל את העלאת המחירים תכנס לרשימה…
כך, למשל, ברקת עצמו יזם בעבר רפורמה להקלת הייבוא ממדינות האיחוד האירופי – כך שתו תקן מהיבשת יספק את כל דרישות הרגולציה, ויאפשר למוצר להתמקם מיד על המדף בישראל. אלא שהמהלך טרם הושלם, ובניגוד לטענת השר במכתבו לחברות המזון, העיכוב לא התרחש "בעקבות המלחמה" – הרי כהונתו החלה קרוב לשנה לפני פריצתה, ובמהלכה אושר בכנסת תקציב דו-שנתי שסיפק פלטפורמה נרחבת לשינויים מבניים בענף.
גם רעיונות אחרים של ברקת למאבק ביוקר המחיה – מחשיפת רווחי המונופולים במשק ועד לפירוק היבואניות הגדולות, "דיפלומט" ו"שסטוביץ'" – לא הפכו עד היום לחוקים מחייבים, על אף הפוטנציאל הגלום בהם להגברת השקיפות והתחרות. כאן ברקת יכול להצביע אמנם על שלל ההתנגדויות שבהן נתקל, בתוך ומחוץ למשרד האוצר אולם נחישות ממשלתית להביא לירידות מחירים עשויה הייתה לספק לו את הגב הדרוש, כפי שקרה בעבר במהפכת הסלולר של משה כחלון.
(צילום: יונתן זינדל/ פלאש 90)
העניין הוא שבניגוד להבטחה מהבחירות האחרונות, להתמקד בהוזלת המוצרים הבסיסיים ובחינוך חינם לגיל הרך, בפועל קידמו השרים בעיקר את המהפכה להחלשת בתי המשפט – ואת הצרכנים הותירו מופקרים, חסרי הגנה. שנים לא נראה פער כזה בין התחייבויות כלכליות על הנייר, לבין התוצאות בשטח. במכתבו ברקת מתלונן שהממונה על התחרות אינה חוקרת את מה שנראה בעיניו כחשד ל"תיאום מושלם" של ההעלאות בין יצרנים, ושוכח לספר שעדיין לא הצליח להחליף אותה כפי שהודיע לפני כ-9 חודשים.
הוא גם אינו מספק הסברים לעיתוי המאוחר של פנייתו לחברות המזון, שכן ההתייקרויות החלו לפני כחודש וחצי ובחלק מהמקרים כבר נכנסו לתוקף. מנכ"ל משרדו שב לאיים בהכנסת מוצרים לפיקוח מחירים הדוק – אלא שגם זה התברר, ביותר מהזדמנות אחת, כאקדח לא טעון: במאי שלף ברקת את כלי הפיקוח נגד "קוקה קולה", ביוני השתעשע באפשרות להוסיף לרשימה את הלחם המלא, באוקטובר כשפרצה המלחמה "הורה לבחון" את הרחבת הסל המפוקח – ובכל המקרים הללו, הכותרת הדרמטית התגלתה כפארסה ריקה מתוכן.
מה הפלא שעכשיו, כמו במשל המפורסם על הזאב, המגזר הפרטי לא ממש מתרשם כששר הכלכלה שוב מנופף באותה הסיסמה? שוב, מה שטוב אולי לקמפיין לא מספיק כדי לקצור הישגים ביצועיים. ועדיין לא אמרנו מילה על תרומת הממשלה עצמה לגל ההתייקרות המשתולל בישראל: בתחילת 2024, "תוך כדי מלחמה" כפי שמטעים ברקת במכתבו לחברות המזון, תעריף הארנונה עלה בכ-2.5% לפי נוסחה אוטומטית ומחירי המים טיפסו בקרוב לאחוז. החודש זינק שוב החשמל ב-2.6%, ומראשית השנה נוספו לבנזין במצטבר כבר 44 אגורות לליטר.
אלה לא רק גזירות ישירות שאזרחים משלמים מכיסם כדיירים או צרכני אנרגיה, אלא גם תשומות שמייקרות את הליך הייצור התעשייתי: כשמפעלים מתמודדים עם חשבון חשמל תופח, חיוב עודף לרשויות מקומיות והובלה במחירי דלק גבוהים – רובם ינסו, לאורך זמן, לגלגל את העלות החדשה לחוליה הבאה בשרשרת המזון, כלומר אלינו הלקוחות. במשמרת של הממשלה הנוכחית המחדל חמור אפילו יותר, כיוון שניתנה הבטחה מפורשת להקפאת הארנונה ולצמצום חד של העלייה בתעריף החשמל (עד כדי ביטולה המוחלט לעסקים קטנים) – כל זה, מיותר לציין, פשוט לא קרה בחיים עצמם. לכן נשחקת גם אמינות ההצהרות של השרים העוסקים בכלכלה, באופן שמקשה על יצרנים להסתמך על הקלות שיתחייבו לתת, בעודם חוככים בדעתם אם להיענות לאולטימטום של ברקת.
(צילום: יונתן זינדל/ פלאש 90)
נכון למועד כתיבת שורות אלה, שני יצרנים בלבד גנזו את רעיון ההתייקרות כדרישתו של שר הכלכלה: "סלטי שמיר" ו"קוקה קולה", שתיהן מלכתחילה כנראה לא תכננו העלאה דרמטית. ייתכן שעד פקיעת הדד-ליין שהציב השר בסוף השבוע, נראה עוד ספקים שלא ירצו להסתכן בשיימינג ממשלתי – וימתינו לעיתוי רועש פחות לפני שינסו שוב לעדכן את המחיר. גם במקרה כזה, ברקת חייב להבין שהפעם אין לו ברירה אלא לממש את איומיו ביחס לחברות הסוררות, ולפרסם את "הרשימה השחורה" בפרופיל תקשורתי גבוה ככל האפשר – אחרת, אף אחד בשוק המזון לא יספור אותו לקראת הפעם הבאה.
לזכותו של ברקת צריך לציין כי המשימה שנטל על עצמו, למנוע התייקרות בעיצומה של מלחמה, ראויה ומאתגרת. כוונתו להיטיב עם כל מגזרי האוכלוסייה, התנהלותו עניינית, ובניגוד לרבים מעמיתיו הוא לפחות מנסה לפעול בתחומי משרדו. אלא שאין סיבה להעמיד פנים כאילו רק המלחמה עצרה את תוכניותיו של ברקת לבלום את עליות המחירים, וכך יכלו היצרנים לנצל חולשה זמנית "לתדהמת כולנו", כפי שטען במכתב. האמת היא שהטיפול ביוקר המחיה, כמו תחומים רבים, נדחק מלכתחילה מפני נושאים תפלים ומפלגים, שדווקא עליהם בחרה הממשלה להשליך את יהבה בשנה האחרונה. המלחמה רק מדגישה עכשיו, את המחיר הכלכלי שכולנו משלמים על סדרי העדיפויות של האתמול.
