העלייה הדרמטית במחירי החניונים בישראל בחודשים האחרונים היא דוגמא נהדרת הן לאחריותה של הממשלה לבעיית יוקר המחיה בישראל והן ליכולתה לפעול, לו הייתה רוצה ומשכילה לעשות מעשה.

לכאורה, העלייה במחירי החניונים אינה קשורה כלל לממשלה שהרי ישנה כמות גדולה מאוד של חניונים בישראל ולכן זה כמעט שוק חופשי. אין פה מונופול או יבואן בלעדי ומכאן שלכאורה אין פה הגבל עסקי. בפועל החיים מורכבים יותר.

ראשית, מחירי החניונים מושפעים באופן עמוק מהתשואה האלטרנטיבית על השימוש בקרקע. המדיניות המאקרו כלכלית של ישראל המדכאת את פוטנציאל הצמיחה שלנו היא האחראית המרכזית לעליית מחירי הדיור. עלייה זו יוצרת לחצים לעליה במחיר השימושים בקרקע החל משכירות וכלה בחניונים.

שנית, הממשלה אפשרה לרשויות המקומיות בכלל ובתל אביב בפרט להקפיץ את מחירי החניה בכחול לבן. היא עשתה זאת כדי להגדיל את הכנסות השלטון המקומי בזמן שמענקי האיזון והתמיכות הממשלתיות לרשויות המקומיות נשחקו. במילים אחרות, הממשלה סייעה לרשויות המקומיות להפוך את מחירי הכחול לבן למס מוניציפאלי עקיף. החניה בכחול לבן מתחרה בחניה בחניונים ולכן אם מחיריה עלו כך גבר גם הלחץ להעלאת המחירים בחניונים.

ועדיין, האם התחרות בין החניונים לא אמורה לרסן את החניונים מהעלאת מחירים אגרסיבית בהינתן כמות חניונים מתחרים כה גדולה? אכן, ובלבד שאין צד שלישי שמסייע לחניונים להעלות מחירים בעת ובעונה אחת.

בשפה המקצועית קוראים לזה מזימה (או תיאום) בשתיקה ואת זה עשתה הממשלה (בעזרתה האדיבה של האופוזיציה) בחוק החניונים הטיפשי. החוק שחייב חניונים להמיר את המחיר של חניה מחניה שעתית לחניה לפי דקות. מאחר שהוא חל בעת ובעונה אחת על כל החניונים הוא גם אפשר להם להעלות מחיר בלי לחשוש שמה המתחרים לא יעלו מחיר גם הם.

לאחר שקבענו מה היא אחריותה של הממשלה לעליית המחירים נוכל לגשת לשלב הבא והוא בחינת יכולתה של הממשלה להתמודד עם הבעיה. אמנם, כאמור, אין פה הגבל עסקי שיאפשר לה להפעיל את חוקי התחרות אולם יש פה חסם היצע משמעותי שבאפשרות הממשלה להקל עליו. חסם ההיצע הוא החסם המגביל את השימוש בחניות שעומדות במשך היום חופשיות ללא שימוש. הבנתם נכון: החניות בבתים.

לו רצתה הממשלה להגדיל את היצע החניות העומדות לרשות הציבור היא הייתה מפתחת מערכת טכנולוגית פשוטה שבמסגרתה מעמידים בעלי חניות בבתים את חניותיהם הפרטיות לשימוש חופשי בתשלום. שימוש זה יהיה פטור ממע"מ כדי לעודד את בעלי הבתים להעמיד. כל אדם המבקש לחנות באחת מהערים יכנס למערכת, יזמין חניה פנויה וישלם באמצעות המערכת בכרטיס אשראי.

הממשלה תממן את הפיתוח (הזול יחסית) כדי לסייע להתממשות הרעיון. ובא לציון גואל. בעתיד יתכן שיכנסו שחקנים מתחרים למערכת כמו פאנגו ויתכן שהממשלה אף תמכור את המערכת ותרוויח עליה. פשוט. יצירתי. טכנולוגי. ולא פחות חשוב, מכת מחץ לחניונים (וגם לגזלנים מהעיריות).

משרד האוצר חייב להבין כי על מנת להילחם ביוקר המחיה הוא צריך לחדול מגישתו הפאסיבית המפקירה את הציבור לבעלי הון המנצלים את המצב. גישה אקטיבית הפועלת באופן יזום להגדלת ההיצע בענפי משק בעייתיים, לצד מלחמה נחושה בהגבלים עסקיים ובחסמים תחרותיים אחרים, היא צו השעה.        

עוד ב-

אמון, דמוקרטיה וצמיחה כלכלית: מדוע מדינת ישראל נמצאת בסכנה? | פרופ' ירון זליכה

לכתבה המלאה

*הכותב הוא יו"ר המפלגה הכלכלית וראש ביה"ס לחשבונאות, כלכלה וניהול כספים בקריה האקדמית אונו.