בלב החורף הישראלי, כשנראה שהטבע עוד שרוי בתרדמה עמוקה, חל יום מיוחד במינו - ט"ו בשבט. השנה, שנת תשפ"ו, חל החג החל מהלילה (ראשון) ויימשך לאורך יום שני (02/02/2026). למרות שמקורו של היום הוא הלכתי וחקלאי מובהק, כפי שמופיע במשנה במסכת ראש השנה, הוא הפך עם הדורות לאחד החגים האהובים והמשמעותיים ביותר בלוח השנה העברי.

המשמעות ההלכתית של היום טמונה בקביעת המחזור החקלאי. זהו הרגע שבו נקבעת תחילת השנה החדשה של עצי הפרי, נתון קריטי לדיני תרומות ומעשרות ולשאר מצוות התלויות בארץ. הבחירה בתאריך זה אינה מקרית: בחודש שבט מסתיים השלב הראשון של אגירת הכוחות בעץ. לאחר שירדו רוב גשמי השנה, האילנות מתמלאים בשרף, והם מוכנים לשלב הבא - שלב החנטה והוצאת הפירות החדשים.

רבים שואלים: מדוע בני האדם חוגגים יום הולדת לאילנות? התשובה טמונה בהקבלה העמוקה שערכה התורה בין האדם לעץ. חז"ל והגאונים מלמדים אותנו שלט"ו בשבט יש לקח רוחני שנוגע לכל אחד מאיתנו: הגרעין והילדות: כשם שגרעין קטן דורש השקעה רבה כדי להפוך לעץ יציב, כך הילדים בראשית דרכם זקוקים לחינוך והשקעה כדי לצמוח לאנשים איתנים.

השורשים והאמונה: השורשים הם הבסיס הסמוי מן העין שמחזיק את העץ כולו. עבורנו, האמונה היא התשתית והבסיס לחיים של משמעות.

הפירות והמעשים: תכלית האילן היא לתת פרי, ותכלית האדם היא להעניק מעצמו לזולת. המעשים הטובים הם ה"פירות" שלנו, והשאיפה היא להיות תמיד כעץ פרי הנותן מטובו לעולם.

החג מתאפיין באווירה של שמחה והודיה לבורא עולם על שפע הפירות. המנהג המרכזי הוא עריכת "סדר ט"ו בשבט" - סעודה משפחתית חגיגית הכוללת אכילת פירות, שתיית יין, קריאת פסוקים ואמירת ברכות.

על שולחן החג נהוג להעדיף פירות שגדלו בארץ ישראל, ובעיקר את שבעת המינים שהשתבחה בהם הארץ: חיטה, שעורה, ענבים, תאנה, רימון, זית ותמר. 

לצד האכילה, ט"ו בשבט נחשב ליום סגולה נדיר שבו נפתחים שערי שמיים לשפע גשמי ורוחני. בספרים הקדושים מובא כי זהו זמן מסוגל להתפלל זרע של קיימא: ילדים בריאים.

רפואה ובריאות זיווג הגון ושלום בית.

עוד ב-

משוקולד דובאי ועד סינייה: מתכוני ט"ו בשבט שאסור לפספס

לכתבה המלאה

ט"ו בשבט מזכיר לנו שגם בשיא הקור והשלכת, מתחת לפני השטח כבר מתחילה צמיחה חדשה. זוהי הזמנות עבורנו להתחדש, להעמיק שורשים ולהתפלל לשנה של פירות טובים ומעשים ברוכים.