יהדות -סידור, ברכות ותפילות
ברכת המזון נוסח עדות המזרח - הנוסח המלא
ברכת המזון היא ביטוי עמוק של הכרת תודה לקדוש ברוך הוא על השפע והמזון שהוא מעניק לנו. מעבר להיותה מצוות עשה מן התורה (דברים ח', י': "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ"), הברכה נועדה לעורר אותנו להכיר בכך שכל מה שיש לנו מגיע ממנו, ולטפח רגש של הודיה על חסדיו. היא נאמרת לאחר אכילת לחם בשיעור כזית לפחות (כ-27 גרם), ומורכבת מארבע ברכות עיקריות: ברכת "הזן" (הודיה על המזון המסופק לכל חי), ברכת "הארץ" (הודיה על ארץ ישראל הטובה), ברכת "בונה ירושלים" (תפילה על בניין ירושלים ובית המקדש), וברכת "הטוב והמטיב" (הודיה כללית על טובו המתמשך של ה'). בנוסח עדות המזרח, כמו גם בנוסחים אחרים, ישנן תוספות והרחבות לימים מיוחדים (כגון שבת וחג) ובקשות שונות, כולן נובעות מאותו רעיון מרכזי של הכרת הטוב.
הברכה נאמרת מתוך הסידור, ויש להקפיד על אמירתה בכוונה ובהודיה.
המזמן: בִּרְשׁוּתְכֶם! (הַב לָן וְנִבְרִיךְ לְמַלְכָּא עִלָּאָה קַדִּישָׁא)
המסובים עונים: שָׁמַיִם!
המזמן: (בִּרְשׁוּת מַלְכָּא עִלָּאָה קַדִּישָׁא (בשבת: וּבִרְשׁוּת שַׁבָּת מַלְכְּתָא) (ביום טוב: וּבִרְשׁוּת יוֹמָא טָבָא קַדִּישָׁא) (בסוכות: וּבִרְשׁוּת שִׁבְעָה אֻשְׁפִּיזִין עִלָּאִין קַדִּישִׁין) (וּבִרְשׁוּת מוֹרַי וְרַבּוֹתַי) וּבִרְשׁוּתְכֶם) נְבָרֵךְ (בעשרה: אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ.
המסובים עונים: בָּרוּךְ (אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ הַגָּדוֹל תָּמִיד חָיִינוּ.
המזמן: בָּרוּךְ (אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ הַגָּדוֹל תָּמִיד חָיִינוּ.
בחנוכה ופורים
עַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַנִּפְלָאוֹת וְעַל הַנֶּחָמוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה.
בִּימֵי מַתִּתְיָהו בֶן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנָאִי וּבָנָיו כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְהשַׁכִּיחָם מִתּוֹרָתָךְ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנָךְ וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם רַבְתָּ אֶת רִיבָם דַּנְתָּ אֶת דִּינָם נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ וּלְךָ עָשִׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמָךְ וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ וְטִהֲרוּ אֶת-מִקְדָּשֶׁךָ וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל.
בִּימֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה כְּשֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם הָמָן הָרָשָׁע בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר וּשְׁלָלָם לָבוֹז וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים הֵפַרְתָּ אֶת עֲצָתוֹ וְקִלְקַלְתָּ אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ וַהֲשֵׁבוֹתָ-לוֹ גְמוּלוֹ בְרֹאשׁוֹ וְתָלוּ אוֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ וְעָשִׂיתָ עִמָּהֶם נִסִּים וְנִפְלָאוֹת וְנוֹדֶה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל סֶלָה
אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, יַעֲלֶה וְיָבֹא יַגִּיעַ יֵרָאֶה וְיֵרָצֶה יִשָּׁמַע יִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵינוּ, זִכְרוֹן יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ, וְזִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדָּךְ, וְזִכְרוֹן כָּל-עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶיךָ, לִפְלֵטָה לְטוֹבָה לְחֵן לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם בְּיוֹם
בראש חודש: רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ הַזֶה.
בפסח: חַג הַמַּצּוֹת הַזֶה.
בשבועות: חַג הַשָּׁבוּעוֹת הַזֶה.
בראש השנה: הַזִּכָּרוֹן הַזֶה.
בסוכות: חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶה.
בשמיני עצרת: שְׁמִינִי עֲצֶרֶת הַחַג הַזֶה.
זָכְרֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בּוֹ לְטוֹבָה, וּפָּקְדֵנוּ בוֹ לִבְרָכָה, וְהוֹשִׁיעֵנוּ בוֹ לְחַיִּים , בִּדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים; חוּס וְחָנֵּנוּ, וְרַחֵם עָלֵינוּ, וְהוֹשִׁיעֵנוּ כִּי אֵלֶיךָ עֵינֵינוּ, כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה.
הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ.
הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח בָּנוּ לְדוֹר דּוֹרִים.
הָרַחֲמָן הוּא קֶרֶן לְעַמּוֹ יָרִים.
הָרַחֲמָן הוּא יִתְפָּאַר בָּנוּ לְנֵצַח נְצָחִים.
הָרַחֲמָן הוּא יְפַרְנְסֵנוּ בְּכָבוֹד וְלֹא בְבִזּוּי, בְּהֶתֵּר וְלֹא בְאִסּוּר, בְּנַחַת וְלֹא בְצָעַר.
הָרַחֲמָן הוּא יִתֵּן שָׁלוֹם בֵּינֵינוּ.
הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח בְּרָכָה רְוָחָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ.
הָרַחֲמָן הוּא יַצְלִיחַ אֶת דְּרָכֵינוּ.
הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁבֹּר עֹל גָּלוּת מְהֵרָה מֵעַל צַוָּארֵנוּ.
הָרַחֲמָן הוּא יוֹלִיכֵנוּ מְהֵרָה קוֹמְמִיּוּת בְּאַרְצֵנוּ.
הָרַחֲמָן הוּא יִרְפָּאֵנוּ רְפוּאָה שְׁלֵמָה, רְפוּאֵת הֵנֶּפֶש וּרְפוּאַת הַגּוּף.
הָרַחֲמָן הוּא יִפְתַּח לָנוּ אֶת יָדוֹ הָרְחָבָה.
הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִמֶּנּוּ בִּשְׁמוֹ הַגָּדוֹל, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּרְכוּ אֲבוֹתֵינוּ, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, בַּכֹּל מִכֹּל כֹּל, כֵּן יְבָרֵךְ אוֹתָנוּ יַחַד בְּרָכָה שְׁלֵמָה וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן.
הָרַחֲמָן הוּא יִפְרֹשׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמוֹ.
הָרַחֲמָן הוּא יִטַּע תּוֹרָתוֹ וְאַהֲבָתוֹ בְּלִבֵּנוּ וְתִהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פָּנֵינוּ לְבִלְתִּי נֶחֱטָא, וְיִהְיוּ כָל מַעֲשֵׂינוּ לְשֵׁם שָׁמָיִם.
הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת הֶחָתָן וְהַכַּלָּה, בְּבָנִים זְכָרִים שֶׁל קַיָּמָא, לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ.
הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת כָּל הַמְּסֻבִּין בַּשֻּׁלְחָן הַזֶּה, וְיִתֵּן לָנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּל מִשְׁאֲלוֹת לִבֵּנוּ לְטוֹבָה.
הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה, אֲבִי הַבֵּן, הוּא וְאִשְׁתּוֹ הַיּוֹלֶדֶת, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.
הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת הַיֶּלֶד הַנּוֹלָד, וּכְשֵׁם שֶׁזִּכָּהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמִילָה, כָּךְ יְזַכֵּהוּ לְהִכָּנֵס לַתּוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמִצְוֹת וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן.
הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת מַעֲלַת הַסַּנְדָּק וְהַמּוֹהֵל וּשְׁאָר הַמִּשְׁתַּדְּלִים בַּמִּצְוָה, הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם.
הלכות עיקריות בברכת המזון
ברכת המזון היא מצווה יקרה, וכדאי להכיר את עיקרי הלכותיה כדי לקיימה כראוי:
על מה מברכים? החיוב לברך ברכת המזון הוא לאחר אכילת לחם העשוי מאחד מחמשת מיני דגן (חיטה, שעורה, כוסמין, שיפון ושיבולת שועל) בשיעור כזית (כ-27 גרם) לפחות. חיוב הברכה מן התורה הוא כשאדם אכל ושבע, אך חכמים תיקנו לברך גם על אכילת כזית. ברכת המזון פוטרת את שאר המאכלים והמשקאות שנאכלו בסעודה.
מי חייב? גברים ונשים חייבים בברכת המזון. יש לחנך גם ילדים שהגיעו לגיל חינוך (בדרך כלל סביב גיל 6-7, כשהם מבינים את משמעות הברכה) לברך.
זמן הברכה: יש לברך מיד בסיום הסעודה. בדיעבד, כל עוד אדם מרגיש שבע מהארוחה, או כל עוד לא עברו 72 דקות מסיום האכילה, יכול לברך. אם התחיל להיות רעב שוב, הפסיד את הברכה.
אופן הברכה:
ישיבה: יש לברך בישיבה ובכובד ראש. גם אם אכל בעמידה, יברך בישיבה.
כוונה: יש להתכוון לצאת ידי חובת המצווה ולהבין את משמעות הברכות.
קול: לכתחילה יש להשמיע לאוזנו את מה שאומר.
הפסקות: אין להפסיק בדיבור באמצע ארבע הברכות העיקריות. בקטעי "הרחמן" ההלכה מקלה יותר, אך עדיין ראוי להימנע מהפסקות מיותרות.
מקום הסעודה: לכתחילה יש לברך במקום בו אכל. אם יצא, ובמקום אליו הגיע יש לו מעט פת, יאכל שם ויברך. אם אין לו פת, יש אומרים שצריך לחזור למקומו לברך, אלא אם כן חושש שיעבור זמן עיכול.
מים אחרונים: ישנו מנהג ליטול "מים אחרונים" (שטיפה קלה של קצות האצבעות) לפני ברכת המזון. יש להזדרז לברך מיד לאחר נטילה זו.
שכח "רצה והחליצנו" (בשבת) או "יעלה ויבוא" (בראש חודש וחול המועד):
אם נזכר לפני שהתחיל את ברכת "הטוב והמטיב" (הברכה הרביעית), אומר במקום שנזכר: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר נָתַן שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה לְאוֹת וְלִבְרִית. בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת" (לשבת). או: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁנָּתַן רָאשֵׁי חֳדָשִׁים (או: מוֹעֲדִים) לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לְזִכָּרוֹן. (אם חל ביום טוב, מוסיף: בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים)".
אם התחיל כבר את ברכת "הטוב והמטיב" (אפילו אמר רק "ברוך"), אם זו סעודת ליל שבת או יום שבת, או סעודת יום טוב (שהן סעודות חובה), חוזר לראש ברכת המזון. בסעודות אחרות (כגון סעודה שלישית בשבת, או ראש חודש וחול המועד שאינן סעודות חובה לאכול בהן לחם), אינו חוזר.
- ספק אם בירך: אם אכל ושבע (שאז חיובו מן התורה) ומסופק אם בירך – צריך לברך. אם לא שבע (שחיובו מדרבנן) – אינו מברך מספק ("ספק ברכות להקל"). אשה שנסתפקה, יש פוסקים המקלים יותר שאינה חוזרת ומברכת גם אם שבעה, אך טוב שתהרהר הברכה בליבה או תשמע מאחר.
ברכת המזון אינה רק חובה הלכתית, אלא ביטוי עמוק של הכרת תודה. היא מזכירה לנו שהמזון אינו מובן מאליו, ושיש להודות על כל פרט – על הארץ הטובה, על התורה, על ירושלים, ועל החסד האלוהי המלווה אותנו בכל עת. הקפדה על ברכת המזון בכוונה ובהבנה מעשירה את חווית האכילה והופכת אותה למעמד רוחני, המחבר אותנו אל מקור הברכה. יהי רצון שנזכה תמיד להודות על שפע טובו, ולראות בברכתו בכל מעשי ידינו.
הכתבות החמות
תודה.
לתגובה חדשה
חזור לתגובה


