התגלית הגדולה ביותר של ראשית המאה ה-19 היא ללא ספק תיאוריית השדה. עד לגילויו סברו החוקרים שהמרחב מלא בחלקיקים שלא מתקשרים ביניהם ללא מגע, אך אז גילו המדענים שהמרחב עצמו מלא בתנועה אלקטרומגנטית, כלומר, המרחב עצמו כולו בתנועה שהיא אינה אלא גלים אלקטרומגנטיים, וביכולתנו לנצל את התנועה הזו ליצירת חשמל לשימוש אנושי.

כך נוצר הדינמו הראשון, מחולל החשמל ואבי אבות הגנרטורים, המנועים החשמליים, המיקרוגל, מכשיר הMRI וכל מה שתלוי בחשמל עד עצם היום הזה, תיאוריית השדה לימדה אותנו שאפשר ׳לאלף׳ את החשמל.

מעניין שבדיוק באותן שנים נחשפה תאוריית שדה יהודית, היא נקראת ׳המלך בשדה׳. צמד המילים הללו שהפכו להיות המטונימיה של חודש אלול, מקורן במאמר של ׳בעל התניא׳ בו הוא מנסה להבין את פשרו של אלול, איך מצד אחד זהו חודש כל כך סגולי ומיוחד, ולאידך אין אפילו חג אחד ויחיד, כולו ימי חול.

כתשובה הוא מעניק משל: כמו מלך שבדרכו העירה פונה אל השדה, שם נמצאים אנשי העמל שלרוב אין להם גישה חופשית אל המלך, ושם בשדה הוא מקבל את פניהם ״בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם״, כך בחודש אלול. אין אף חג משום שהקב״ה רוצה להתקרב אלינו בלי להחריד את השגרה שלנו, הוא רוצה אותנו כפי שאנחנו, בדיוק כמו ׳המלך בשדה׳.

זה כל כך מהפכני, כמו בתגליות של מייקל פאראדי ואנדראה מארי אמפר, כשהמרחב פתאום התמלא כולו בתנועה וחיוניות שלא הייתה קודם, כך בתורת השדה החסידית המרחב האישי שלנו השגרתי החולי והסתמי מתמלא פתאום במשמעות ועניין, כי מישהו מעוניין דווקא בו משום ששם אנחנו טבעיים, זה אנחנו בלי פילטרים.

עוד ב-

להפסיק להפחיד, להתחיל לחזק | פרשת השבוע

לכתבה המלאה

על כך נאמר בשיר השירים ״אני ישנה וליבי ער, קול דודי דופק, פתחי לי״. כמו מנוע שמתעורר לחיים ומתחיל לתקתק עם זרימת החשמל בקרבו, כך הלב שלנו שרוב הזמן נסחף אחרי פיתויי העולם הגשמיים כאילו נרדם ולא מראה סימני חיים ורצון עצמי, מסוגל בחודש אלול להתעורר לחיים לקול הלמות דפיקותיו של הבורא על לוח ליבו של יהודי, ולנוע לכיוון שאנחנו מכתיבים לו. בכוחנו לאלף אותו על ידי התנועה שיוצרת משמעות - הכוח החזק ביותר שמניע אותנו. וכך עם מספיק משמעות אנחנו מסוגלים לשאוף לפתיחת פרק בחיינו שייחל עם בא השנה החדשה.