משפט

15 שנה למוות המזעזע של הנערה מירושלים: מי יפצה את הוריה?

בחודש יוני 2010 התרחשה טרגדיה שזעזעה את המדינה כאשר לי ותקין בת ה-16 ובן זוגה נמצאו מתים בדירה בירושלים. כעת, קובע בית המשפט מי אחראי לכך ומי לא ובכמה כסף יפוצו ההורים

דוד לוי | 4/6/2025 8:00 1

ביום 7 ביוני 2010 זעזע המדינה מקרה מוות כפול: לי ותקין, נערה מחוננת בת 16 מירושלים, ובן זוגה רפי (ראוף) זיינלוב נמצאו ללא רוח חיים בדירה בירושלים לאחר שצרכו מתדון בכמות קטלנית. השבוע, לאחר 8 שנים של הליכים משפטיים, ניתן סוף סוף פסק הדין המפורט בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

הסיפור הטרגי של לי מתחיל כסיפור של נערה מחוננת וכשרונית שגדלה בבית טוב. לי הצטיינה בלימודים, ניגנה בכלי נגינה שונים, רכבה על סוסים ועסקה באמנות. הוריה, יהודה ופיונה, תיארו אותה כנערה חכמה ועצמאית עם פוטנציאל רב. אך בגיל ההתבגרות החלה להתמרד במסגרות ולא הצליחה להשתלב ברמת הלימודים הגבוהה בבתי הספר היוקרתיים שבהם למדה.

בכיתה ט' גילתה לי את "מרכז העיר" ירושלים, שם החלה להסתובב בלילות בכיכרות שמשכו נוער בסיכון, בעיקר בכיכר הירח הידועה. ההורים, שהתגרשו בשנת 2007, ניסו כמיטב יכולתם להתמודד עם מרדנות בתם, כולל פנייה לגורמים מקצועיים ולמשטרת ישראל.

שם, בכיכרות העיר, כשלושה חודשים קודם למותה, פגשה לי את ראוף זיינלוב, בחור בן 21 שאביה תיאר אותו כבעל עבר פלילי וקשר לסמים. לי האמינה שתצליח לעזור לו להשתקם, אך ההורים התנגדו בתוקף לקשר הזה. השפעתו של ראוף על הנערה הייתה כה מכרעת עד שהיא העדיפה לישון איתו ברחוב על פני הישארות בבית הוריה בלעדיו.

כשבועיים לפני הטרגדיה, לאחר תקופה שבה הזוג התגורר לסירוגין בבתי ההורים ולעיתים אף ישן ברחוב, יהודה שכר עבור בתו וראוף דירה בירושלים. המטרה הייתה שידע לפחות איפה בתו נמצאת ושלא תישן ברחוב.

האירוע הקטלני החל בלילה שבין 6 ל-7 ביוני 2010, כשציגאן ליטבין מצא באקראי ברחוב תיק המכיל שמונה בקבוקוני מתדון - תחליף סם סינתטי. במקום לזרוק את החומר המסוכן, הוא שפך את התכולה לבקבוק פלסטיק והביא אותו לכיכר האמריקאים בירושלים, שם שהתה חבורת צעירים כולל לי וראוף.

מנחם גרינברג, שהתברר מאוחר יותר כי שימש מקור מודיעיני של המשטרה, שתה ראשון מהחומר. מנחם זיהה שמדובר במתדון, הקיא והזהיר את הנוכחים שמדובר בסם חזק שלא כדאי להשתמש בו. למרות האזהרות החוזרות, ראוף שתה מהבקבוק. בהמשך טען רפי שאינו חש בהשפעת החומר וביקש לשתות עוד. ציגאן הזהיר אותו שמדובר במינון גבוה וכדאי לחכות, אך ראוף שתה שוב.

בהמשך הלילה, ראוף ביקש מציגאן את הבקבוק ולקח אותו לחזקתו. בהמשך הערב, גם לי שתתה לפחות פעמיים מבקבוק המתדון. בהמשך הלילה הלכו המנוחים, מנחם וחבר נוסף לדירת לי וראוף, שם כולם המשיכו לשתות מהסם ולהקיא. מנחם וחברו עזבו את הדירה בשעות הבוקר לאחר שחשו ברע.

זוגתו של מנחם לקחה אותו באותו הבוקר לבית החולים לטיפול רפואי. ממסמכי חדר המיון עולה שמנחם הגיע לבית החולים בשעה 7:23 עקב "הקאות מרובות לאחר שתיית אלכוהול", וכי הקיא 20 פעמים ו"חושד שמשהו שמו במשקה (סמים-?)". מבית החולים, סביב השעה 12:30, מנחם וזוגתו התקשרו למנוחים והפצירו בהם לגשת לקבל טיפול רפואי. המנוחים סירבו בטענה שהם מרגישים טוב ונהנים.

במקביל, באותו יום החל יהודה לנסות להשיג את בתו טלפונית ללא הצלחה. השניים קבעו להיפגש לארוחת צהריים או ערב. לאחר מספר שעות ללא מענה, בשעה 23:00 לערך, חששו של האב התגבר והוא הגיע לדירתה. כששמע מהדירה את צלצול הטלפון ללא מענה וראה את בתו מהחלון שוכבת ללא תזוזה, הוא פרץ לדירה ומצא אותה ואת ראוף ללא רוח חיים.

הנתיחה שלאחר המוות קבעה כי סיבת המוות היא הרעלה חריפה של מתדון, כמו כן נמצאו בדמה של לי עקבות של חשיש. ציגאן הורשע בהליך פלילי על אספקת סם מסוכן וגרם מוות ברשלנות.

ביום 7 ביוני 2017 - 7 שנים לאחר מות בתם, הגישו יהודה ופיונה את התביעה נגד ציגאן ליטבין וכנגד שורה של גופים במדינת ישראל. הם תבעו פיצוי של מעל 5 מיליון שקלים והאשימו את ציגאן באספקת הסם ואת המדינה ברשלנות במעקב אחר מקור המודיעיני שלה.

השופט אליהו בכר קבע השבוע חלוקת אחריות מפתיעה: ראוף זיינלוב קיבל 55 אחוזים מהאחריות, לי עצמה 35 אחוזים, וציגאן ליטבין רק 10 אחוזים. השופט הדגיש כי ראוף היה זה ששלט על הבקבוק רוב הזמן ונתן ללי לשתות ממנו, וכי השפעתו על הנערה הצעירה הייתה מכרעת. "הוא הצליח להרחיק אותה מכל המעגלים שתומכים בה", כפי שהעיד יהודה בבית המשפט.

השופט קבע כי תרומתו של ציגאן הייתה שולית יחסית - הוא המקור הראשון של הסם אך לא השתתף באופן פעיל בנטילתו והלך מהמקום בשלב מוקדם. כפי שנכתב בגזר הדין הפלילי של ציגאן: "עיקרה של האחריות במקרה דנן, אינו נופל תחת ידיו של הנאשם דנן. על אף שהביא את החומר האסור לשימושם של האחרים, הרי שלא כפה עליהם את שתייתו, ולא הכריח אותם לעשות כן".

התביעה נגד מדינת ישראל נדחתה כליל. יהודה ופיונה ותקין טענו כי המדינה אחראית למעשיו של מנחם גרינברג, שהיה מקור מודיעיני של המשטרה ולא דיווח על האירוע. אולם השופט קבע כי מנחם לא פעל כשלוח המשטרה באותו לילה, אלא השתתף במפגש חברתי מרצונו הפרטי. השופט הוסיף כי גם לו מנחם היה מדווח, לא ברור שזה היה מונע את הטרגדיה, בהתחשב בכך שהמנוחים סירבו לטיפול רפואי ומשאבי המשטרה מוגבלים.

בית המשפט דחה גם את הטענות נגד ההורים עצמם. הנתבעים טענו שיהודה ופיונה הזניחו את השגחתם על בתם הקטינה ואפשרו לה לחיות עם ראוף ללא פיקוח. השופט קבע כי מדובר בהורים שפעלו מתוך דאגה לבתם ונאבקו עם מרדנותה, כולל פנייה לגורמים מקצועיים, למשטרת ישראל ולמוסדות החינוך.

ההורים תבעו גם בגין נתיחת הגופה ונטילת דגימות ללא הסכמת האם. השופט דחה גם טענה זו וקבע כי האב נתן הסכמה מדעת מלאה לנתיחה ולנטילת הדגימות, וכי די היה בהסכמתו על פי החוק.

בסופו של דבר, ציגאן ליטבין יחויב לשלם 277,454 שקלים להוריה של לי - פיצוי קטן בהשוואה לתביעה המקורית של מעל 5 מיליון שקלים. השופט ציין כי אף שציגאן הוא הכתובת היחידה שנותרה, אין להטיל עליו את מלוא האחריות כשחלקו במעשה היה מוגבל.

השופט בכר סיים את פסק הדין במילים נוגעות ללב: "הלב נכמר נוכח הטרגדיה הנוראה שגבתה את חייה של המנוחה, בת 16 בלבד במותה, ואת חיי בן זוגה. קשה מנשוא המחשבה כי עתיד מבטיח נגדע באיבו, וכי קרוביה נותרו להתמודד עם כאב בל יתואר... יחד עם זאת, תפקידו של בית המשפט הוא להכריע על פי דין... במקרה זה, על אף הקושי, האחראים העיקריים למותם של המנוחים, הם המנוחים עצמם".

עוד ב-

מקומם: זה עונשו של רוכב אופנוע מסומם שגרם למותה של בת 17

לכתבה המלאה

לאחרונה דיווחנו כי ראשי מכינת "בני ציון" שהורשעו בגרימת מוות ברשלנות נשלחו למאסר מאחורי סורג ובריח. פרסמנו גם על תושב אילת שגרם למותה של אמו הקשישה. וכן פרסמנו תיעוד תיעוד קשה של אב שגרם למות בנו בתאונה.