בית המשפט המחוזי בתל  אביב והשופט מרדכי לוי גזרו היום (חמישי) שלוש שנות מאסר בפועל וקנס של 150 אלף שקל על ויקטוריה שמיט לאחר פרשת השוחד וטובות ההנאה כשהייתה מנהלת תחנת ההסגר של משרד הבריאות בנמל אשדוד וקיבלה כסף מזומן  ומוצרים מיועצי מזון ויבואנים והגדירה אותם כמתנות.

גזר דין זה הוא חלק מפרשה, שבמסגרתה הוגשו בה 5 כתבי אישום נגד  19 אשמים.  בכלל תיקי הפרשה טיפלו עוה"ד טל פרג'ון, אלעד אשכנזי וליאור אחרק מהמחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה. חקירת הפרשה חשפה התנהלות חמורה שבה עובדי שירות המזון הארצי לקחו שוחד וטובות הנאה נוספות שהוגדרו כ"מתנות" מיבואנים ויועצי מזון. הפרשה נמשכה משנת 2005 ועד לשנת 2017 שלאחר שהחלה החקירה. 

כזכור, שמיט הורשעה בכך שלקחה שוחד מיבואן תוספי התזונה תמיר סיטי, שקיבל שירות משירות המזון הארצי, במשך תקופה של כ-10 שנים. שמיט נהגה להיפגש עם סיטי מחוץ למקום העבודה, בשעות לא שגרתיות ולקחה ממנו מעטפות ובהן כסף מזומן שהצטבר במהלך התקופה לסכום של  165 אלף שקל.  בנוסף הורשעה שמיט בעבירת הפרת האמונים בכך שקיבלה טובות הנאה מיועץ המזון רפי ניניו בסך של  30 אלף שקל.

בגזר הדין, בית המשפט קבע כי: "יוער כי הנזק הציבורי בגין עבירות שוחד והפרת אמונים ובגין קבלת טובות הנאה על ידי עובדי ציבור מאת מי שנזקקים לשירותיהם אינו ניתן לכימות. אין מדובר רק בנזק קונקרטי שנגרם על ידי ביצוע העבירות דנן – שהוא בעיקרו נזק תדמיתי למשרד הבריאות ולשירות המזון בפרט, לצד פגיעה בשוויון בין אלו שנתנו טובות הנאה לנאשמת ובין אלו שגם הם נזקקו לשירותי הנאשמת ולא נתנו לה טובות הנאה; הנזק כתוצאה מהעבירות שביצעה הנאשמת הוא 'תרומתה' המפוקפקת להתפשטות השחיתות השלטונית ולפגיעה בערכים המוגנים של טוהר המידות, תקינות המנהל ואמון הציבור בעובדי השירות הציבורי".

עוד הוסיף השופט לוי כי: "עם זאת, בנסיבות הכוללות ובשים לב לכך שכאמור, על פי הפסיקה של בית המשפט העליון בעבירות שוחד גובר ככלל האינטרס הציבורי על הנסיבות האישית ומן הראוי להשית עונשי מאסר מאחורי סורג ובריח, החלטתי שאין מקום לאמץ את המלצות שירות המבחן ושאין להימנע מהטלת עונשי מאסר מאחורי סורג ובריח. זאת, בשים לב גם לכך ששיקול ההלימה והאינטרס הציבורי מחייבים הוקעת מעשה השוחד, ואף מעשה הפרת האמונים בנסיבות של לקיחת טובות הנאה בשירות הציבורי, על ידי הטלת ענישה ממשית ומרתיעה- לא רק במלל- המתבטאת במאסר ממשי בפועל, וכך בוודאי כלפי מי שהפך את לקיחת טובות ההנאה לחלק משגרת עבודתו ומאין מדובר בנאשמת אשר נכשלה במעידה חד – פעמית אלא בהתנהלות נפסדת לאורך שנים ובקבלת טובות הנאה באופן שיטתי, משני גורמים שונים, בסכום מצטבר גבוה למדי".