"הבוקר התבשרתי על מותו של אהרון וייס". כך פתח רון ירון, כיום עורך "אולפן שישי" ובעבר עורך "ידיעות אחרונות", את דברי הפרידה שלו ממי שהיה לדבריו דמות מוכרת לכל מי שעבד בעיתון. "אין אדם שעבד בידיעות אחרונות שלא הכיר את וייס", כתב.

וייס, סיפר ירון, היה "עורך מיתולוגי" שאחראי לשניים מהמדורים הפופולריים בעיתון, "ברחבי המדינה" ו"מסביב לעולם". הוא ערך גם את העמוד האחרון, "זה שבזכותו רבים היו אומרים שהם מתחילים לקרוא את ידיעות מהסוף".

ירון החזיר את קוראיו לתקופה שבה, לדבריו, "ידיעות היה באמת העיתון של המדינה. עם 70 אחוזי תפוצה". בתוך מה שכינה "נוסחת ידיעות אחרונות", השילוב בין החשוב למעניין, היה לווייס תפקיד ברור: "וייס היה אחראי על המעניין". ירון נזכר כיצד העורך המבוגר יחסית, חובש הכיפה, ידע לזהות לפני כולם את הסיפורים שיעסיקו את הציבור: "היה את האינטואיציות הטובות ביותר לבחור את הסיפורים שאח"כ כל המדינה דיברה עליהם".

לצד הכישרון העיתונאי, ירון שיתף גם רגע קטן מהחיים בדסק. בכל ערב, לאחר ישיבת קביעת העמודים, וייס היה מחפש את אורית ליפשיץ, הגרפיקאית שעיצבה את עמודיו, וקורא לה "העלמה ליפשיץ". לדברי ירון, "הכינוי הזה הפך לקלאסיקה".

אבל הזיכרון החד ביותר הוא אולי הניגוד שבין האיש לעמודים שערך. "בלחץ הבלתי אפשרי של דסק חדשות וייס היה אי של יציבות ורוגע", כתב ירון. "מצד שני - העמודים שערך היו מלאי תעוזה, צבע וסנסציה. ועם זאת בטוב טעם. צהובים ואלגנטיים. נשמע שילוב בלתי אפשרי? וייס הצליח".

עוד ב-

אבל בישראל: הלכה לעולמה האישה שנחשפה לסודות הכמוסים ביותר במדינה

לכתבה המלאה

גם הקשר המקצועי ביניהם השתנה עם השנים. "בתחילת הדרך הוא היה הבוס שלי", סיפר ירון, ובהמשך הוסיף: "אח"כ התהפכו היוצרות. מעבר לא פשוט לאף אחד. אבל עם וייס זה הלך בקלות". את דבריו חתם בפרידה אישית: "היה שלום וייס היקר. מתגעגע אליך, מתגעגע לתקופה".