היום (8 במרץ) מציין העולם את יום האישה הבינלאומי. כאן בישראל היום הזה מצוין במהלך מלחמה, כשמדינת ישראל נאבקת על קיומה. זוהי מלחמה המשליכה על מצב האומה בכלל ועל חייהן של נשים בפרט – עם מציאות חירום מתמשכת ומתיחות ביטחונית מורכבת, שמשפיעה מן הסתם גם על יציבות התא המשפחתי.

במהלך המלחמה המורכבת הזו היו לנו אבדות רבות וכואבות, ולצד הצער והאובדן הקשים, זכינו שוב, שלא במקרה, גם לגילויי מנהיגות נשית יוצאת דופן. "וונדר-וומן" אין רק אחת. יש הרבה, אבל הרבה יותר. נשים ישראליות פורצות דרך נמצאות בחזיתות רבות של מרקם החיים הכה ייחודי ומאתגר בישראל: בעשייה הביטחונית, בשדות הקרב ובחמ"לים, בעורף ובתוך התא המשפחתי, בקהילה, במגזר הציבורי והעסקי, באקדמיה, בחינוך, בבריאות ובעוד במגוון רחב של תחומים. כאן במדינה הקטנה והמדהימה שלנו – נשים ישראליות מנהלות מערכות, מובילות יוזמות, מחזקות קהילות ומוכיחות פעם אחר פעם כי גם השמיים אינם גבול עבורן.

במציאות מלחמתית שחווה החברה הישראלית, הדימוי של נשים כ"מולטי-טאסקינג" מקבל משמעות מוחשית במיוחד. נשים רבות מחזיקות בו-זמנית את התא המשפחתי תוך שהן מנהלות קריירה או עשייה ציבורית רחבת היקף, ובו בזמן הן גם ממשיכות להתנדב, לתמוך ולחזק את הקהילה שסביבן.

כשרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה, אני רואה בקידום נשים משימה לאומית ראשונה במעלה. אני מאמינה שחברה שבה נשים מובילות, משפיעות ומנהיגות – היא חברה חזקה יותר ערכית, מוסרית, כלכלית, חברתית וביטחונית.

הלביאות "השקופות"
מאז ילדותי, כבת לאם חד הורית שגדלה בתחנה המרכזית הישנה בדרום תל אביב, ראיתי וחוויתי לביאות "שקופות": נשים עוצמתיות שלא מקבלות את ההערכה וההוקרה שלהן הן ראויות בתוך ה"מיינסטרים הפמיניסטי". בין אם זו נערה בסיכון שנאבקת להחזיק את הבית ועובדת בשלוש עבודות במקביל כדי לשלם את החשבונות; בין אם זו בעלת מכולת אלמנה שבנה האהוב, לוחם ביחידה קרבית, לא חזר שבועות ארוכים הביתה, ומוצאת בכל בוקר מחדש את הכוחות לקום ולהחזיק את העסק המשפחתי שנשאר; בין אם זו אם חד הורית שעובדת בניקיון כדי לפרנס את ביתה היחידה ולא מחסירה ממנה דבר; בין אם זו רבנית, שמעבירה שיעורי תורה לנשים ומעצימה אותן בדרכה הייחודית; ובין אם זו אמא לאחד עשר ילדים מבני ברק, שנאבקת באתגרי היום-יום; או מתיישבת ביישוב במעלה ההר, שמגשימה בכל יום מחדש את חלומה ליישב את ארץ ישראל. כולן לביאות "שקופות", רק משום שהעוצמה שלהן לא תואמת את האג'נדה של מי שקראו לעצמן "פמיניסטיות" כל עוד אנחנו לא סוטות מקו המחשבה שלהן.

במסגרת המאבק שלי בהסתננות הבלתי-חוקית בדרום תל אביב זכיתי ללוות עוד לביאות "שקופות", כאלו שנפגעו באופן קשה ושאף לביאה פמיניסטית לא הגיעה לסייע להן: קשישות שנשדדו בידי פורעים בלי יכולת להגן על עצמן, צעירות שנאנסו באכזריות על ידי מסתננים בלתי חוקיים, ניצולות שואה שנאלצו להסתגר בבתיהן מפחד לאחר שחוו תקיפות אכזריות מאותם מהגרים בלתי חוקיים – וזו רק רשימה חלקית.

מול הצרכים והרצון העמוק של אותן נשים שורדות להכרה ולתמיכה נשית קהילתית רחבה, חוצת מחנות ומגזרים, ראיתי גם את האכזבה העמוקה שלהן. פעם אחר פעם הן הרגישו "מוקצות" מחמת מיאוס ושקולן נדחק לשוליים – שהמאבק האישי והכואב שלהן אינו זוכה לתמיכה ולהכרה שהיו מצפות לה מהשיח הציבורי ומארגוני נשים. לעיתים אף נדמה היה כי מוקד הדיון הופנה דווקא להגנה על זכויותיהם של אותם מסתננים, שפגעו וביזו את גופן, את נשמתן ואת חייהן של אותן הנשים.

מתוך המסע האישי שלי, נבנתה בתוכי תחושת השליחות: להעניק קול שהיה מושתק עד כה, מבלי לפגוע חלילה או להדיר נשים שאיני מסכימה עם דעותיהן – אלא מתוך רצון לתת מקום גם למי שבמשך עשרות שנים לא זכו להימנות כשוות ערך, כי הן פשוט לא חלק מהקליקה הנכונה.

כל זה הניע אותי מרגע כניסתי לתפקיד לפעול יחד עם מנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה, מירב שטרן שהיא דוגמה ומופת להעצמה נשית אמיתית, ועם נשות הצוות המקצועי החרוצות והיקרות של הרשות לקידום מעמד האישה בהנהגתה – להוביל וליישם מדיניות בשטח על ידי שורה של יוזמות ותוכניות לקידום נשים בישראל – מתוך חזון אמיתי שקובע כי אין דבר שאישה לא יכולה לעשות.

הקמנו בין היתר מרחבי מנהיגות נשית "מחוברות" בעשרות רשויות מקומיות בישראל, שיעניקו כלים והזדמנויות עבור נשים ממגוון אוכלוסיות כדי ליזום, לפעול ולהשפיע בקהילות שלהן; בנינו תוכניות אסטרטגיות מותאמות לקידום נשים; סדנאות לפיתוח יזמות עסקית, להגנה עצמית וחוסן אישי, להעצמה כלכלית ועוד.

השרה מאי גולן בטקס הענקת אות השרה לנשים פורצות דרך (צילום באדיבות לשכת השרה מאי גולן)

צעדים לחיזוק נשים בישראל
בעבודה מטה נרחבת פעלנו לראשונה מקום המדינה כדי לבנות תוכנית חומש לאומית לקידום נשים בשוק התעסוקה – וזאת מתוך מטרה לגבש יעדים לאומיים בתחום ולהכין תוכנית רב-שנתית מפורטת ויסודית בנושא.

הובלנו פיילוט תקדימי של מחוון אלימות כלפי נשים לאיסוף נתונים ממשרדי ממשלה, משטרת ישראל, בתי המשפט וארגוני החברה האזרחית לצורך יצירת תמונה רחבה, שנתית ורב-ממדית של תופעת האלימות המגדרית כלפי נשים וגברים – מחוון שמשך את תשומת לבם של שרות ושרים בתפקידים מקבילים ברחבי העולם ושבשיחות איתי ביקשו ללמוד עוד אודותיו ולקדם יוזמות דומות במדינותיהם.

ערכנו גם ימי עיון והכשרות לאחראיות למניעת הטרדות מיניות ברשויות המקומיות השונות ובמוסדות ההשכלה הגבוהה, השקנו את קהילת האימפקט הנשית של ישראל – קהילת WomenIL לקידום שוויון הזדמנויות לנשים; הענקנו אותות הוקרה לנשים, יחידות, תאגידים וקבוצות שתרמו תרומה ייחודית וניכרת בתחום קידום שוויון הזדמנויות ומעמד הנשים בישראל גם בזמן מלחמת "חרבות ברזל".

כמו כן הפעלנו מוקד טלפוני ארצי במהלך המלחמה למתן מענה לנשים בשעת חירום; יזמנו תוכנית ראשונה מסוגה לתמיכה בנשים שפונו מיישובים בדרום ובצפון בזמן המלחמה. אנו מקדמות את בניית התשתית של החלטת ממשלה 2096 לאיסוף מידע אודות נשים בחירום ויצירת מדריך להטמעת חשיבה שוויונית בחירום; הקמנו פורום בין-משרדי להטמעת חשיבה שוויונית בהחלטות ממשלה, ובנוסף אנו מובילים עוד שורה ארוכה של מיזמים ותוכניות רבות שקצרה היריעה מלפרט אותן כאן.

בזמן המלחמה נוכחנו לגלות כי ארגוני נשים וארגוני זכויות אדם רבים ומובילים בעולם – בחרו לשתוק שתיקה רועמת ופוצעת מול הטבח הנורא ומעשי האונס המזוויעים בנשים ישראליות על ידי מרצחי החמאס. לכן הובלנו מאבק למען צדק עבור מי שדמן נשפך ברשעות אנטישמית ולא זוכות להכרה על ידי ארגונים שבמשך שנים חרטו על דגלן "פמיניזם וקידום זכויות נשים".

פניתי ישירות לארגון הצלב האדום, ארגוני נשים וזכויות אדם בדרישה לגנות את הטבח, האונס, האלימות והחטיפה ובכך נחשפה הצביעות של מי שהתפארו במוסר עליון – שלא היה קיים בפועל. קיימתי עשרות ראיונות הסברה לכלי תקשורת זרה, נפגשתי עם משלחות דיפלומטיות ושרות מקבילות רבות לצורך ביסוס עמדה עולמית מאוחדת ונחרצת נגד מעשי חמאס בנשים ישראליות, ונאמתי שנתיים ברצף בעצרת המרכזית של האו"ם – ביום האישה הבינלאומי – בפני הנהלת ארגון הגג המוביל לכאורה למען נשים, UN Women, ששתקו שתיקה רועמת מול כל הזוועות ואל מול נציגי המדינות השונות, שהאמת הייתה עבורם קשה לעיכול.

השרה מאי גולן נואמת בעצרת האו"ם (צילום באדיבות לשכת השרה מאי גולן)

נשים בונות מציאות
לאורך שנותיי השכלתי להבין על בשרי ובאופן המעמיק ביותר, כי כדי להוביל קידום נשים אמיתי, אסור להתעלם מאוכלוסיות שלמות של נשים שאמונתן היא בחירתן. צריך להעניק מקום שווה ערך לנשים מכלל המגזרים, העדות והאמונות. עלינו לכבד את מגוון אורחות החיים שלהן ולאפשר לכל אישה באשר היא להעצים את עצמה בדרך הייחודית המותאמת לה. אין דרך אחת נכונה להיות "אישה חזקה ומצליחה", ולכל אישה מגיעה הזכות לממש את יכולותיה הייחודיות לה ולהגשים את הרצונות והחלומות שהן רק שלה.

ביום האישה הבינלאומי 2026, אני פונה לנשות ישראל באשר הן: הקול שלכן הוא כל כך, אבל כל כך חשוב. הנוכחות שלכן משנה מציאות – לא בכותרת אלא באמת משנה, ובכל אספקט אפשרי של החיים. המנהיגות שלכן, בכל תחום שאתן נמצאות בו, היא חלק בלתי נפרד מחוסנה של המדינה כולה. המדינה. מדינת ישראל היקרה, שלולא המנהיגות שלכן לא הייתה קיימת היום.

נשים יקרות ואהובות, אאחל שנזכה, בעזרת השם, להמשיך לפעול למען כלל נשות ישראל. כל אחת מהמקום, היכולות והשליחות שלה. כשכולנו יחד פועלות למען הכלל, נוכל לוודא שכל אישה, מכל רקע, מכל מוצא ומכל עמדה – תוכל להוביל, להשפיע ולהגשים את הפוטנציאל שלה. יחד ננצח!

*הכותבת, מאי גולן, היא השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה.