דעות

הצפון לא מבקש חמלה – הוא דורש מדינה שמקיימת הבטחות

בזמן שהממשלה מציגה יעדים שאפתניים לשיקום הצפון, בשטח המציאות מורכבת בהרבה: עסקים קורסים, קהילות מתפרקות ותושבים מאבדים אמון ביכולת המדינה לבצע. הצפון לא זקוק לעוד הבטחות – הוא זקוק לתקציבים, אחריות וביצוע מיידי

דובי אמיתי | 11/6/2026 9:49 עקבו אחרינו בגוגל

דובי אמיתי, יו"ר נשיאות המגזר העסקי (צילום עוז שכטר)

אני דור רביעי במטולה, בן למשפחה שמעבדת את אדמות הצפון ושומרת על קו הגבול הצפוני. אני מכיר כאן כל אבן, כל מטע, כל שביל וכל עסק שנבנה בעבודה קשה. אני מכיר גם את המחיר שמשלמים תושבי האזור מאז אוקטובר 2023. לכן, כאשר מדברים על שיקום הצפון, עבורי זו לא עוד תוכנית ממשלתית אלא המציאות היומיומית של הבית: בתים שנפגעו, עסקים שנאבקים לשרוד וקהילות שמנסות להשתקם – כשבכל שיחה צפה ועולה השאלה: לא מה הממשלה החליטה, אלא האם מישהו באמת יבצע.

כשאני קורא את החלטת הממשלה 4194 מתאריך 2.6.2026, אינני יכול להזדהות עם הכותרות האופטימיות. ההחלטה מציבה אמנם יעדים חשובים וראויים למדינה חפצת חיים, התיישבות וצמיחה: הגדלת שיווק יחידות הדיור ל-23,498 עד סוף 2030, ותוספת של 100 אלף תושבים, במרחב 0 עד 9 ק"מ מגבול לבנון, עד 2036 – אלא שבין הנייר לבין המציאות בשטח קיים פער עצום. בצפון, הפער הזה אינו נמדד בכותרות אלא בעסקים שנסגרים, בקהילות שפונו והתפרקו, במשפחות צעירות שאינן בטוחות שיחזרו ובילדים שאיבדו רצף חינוכי במשך קרוב לשלוש שנות לימוד.

כששואלים אותי מה חסר בתוכנית, התשובה מתחילה בנקודה הבסיסית: התוכנית נשענת על המסגרת התקציבית שאושרה באוקטובר 2024 בסך 12 מיליארד שקל, אבל היא אינה משקפת עוד את צורכי המלחמה המתמשכת – שכן המציאות של 2026 כבר שונה לחלוטין. המלחמה לא הסתיימה והאויב לא הוכרע. להיפך, המציאות הביטחונית שינתה צורה, התארכה ואף התעצמה. אי אפשר לשקם חבל ארץ שלם על בסיס הנחות שכבר אינן רלוונטיות. אי אפשר לבנות מחדש אמון, להחזיר עסקים, לחזק רשויות ולעודד צמיחה דמוגרפית כאשר המציאות בשטח ממשיכה להיות בלתי יציבה.

הנתונים אינם משאירים מקום לאשליות. עוד לפני הסבב הנוכחי, מבקר המדינה העריך את הנזק המצטבר בצפון בכ-9 מיליארד שקל, מהם כ-5.5 מיליארד שקל נזק ישיר וכ-3.5 מיליארד שקל נזק עקיף. מהנתונים עולה כי כ-2,900 מבנים ניזוקו, מתוכם כ-220 באורח כבד עד כבד מאוד; 103 מוסדות חינוך נפגעו מתוך 278 מוסדות במרחב, ולמס רכוש הוגשו כ-12,200 תביעות. אלה אינם מספרים טכניים. מאחורי כל מספר כזה עומדים בית, עסק, כיתה, משק חקלאי או משפחה.

עוד לפני ההסלמה האחרונה, דו"ח מבקר המדינה הציב תמרור אזהרה חד מאוד: יותר מ-60 אלף תושבים היו זכאים לפינוי, ועשרות אלפים התפנו עצמאית. קהילות שלמות פוצלו בין עשרות יישובים ברחבי הארץ ועסקים התמודדו עם מחסור בכוח אדם, אובדן לקוחות וספקים, קושי תזרימי וקשיים תפעוליים שעלולים להוביל לסגירה. בקרב עצמאים בגליל המזרחי, 73% דיווחו שמצבם הכלכלי הורע; 47% דיווחו על פגיעה של יותר מ-51% בהכנסותיהם. זו לא הייתה "פגיעה נקודתית" – זוהי תופעה המוגדרת כתמותה של האקוסיסטם העסקי.

חשוב להבין: המשבר כבר אינו רק כלכלי. הוא שבר האקוסיסטם הקהילתי, האזרחי והלאומי. לפי הנתונים שהובאו בדוח המבקר, 54% ממפוני הצפון השיבו שיש סיכוי גבוה שיעזבו את יישוב מגוריהם, ואילו רק 24% השיבו כי יחזרו בוודאות. במקביל, מתרחש מול עינינו תהליך שקט, מסוכן ומדאיג במיוחד: צעירים, יזמים, בעלי מקצוע ומשפחות צעירות כבר בוחנים את עתידם במקום אחר.

האתגר המרכזי של הצפון אינו רק שיקום פיזי, אלא מניעת נטישת האנשים שהחזיקו אותו במשך עשרות שנים. בלי אוכלוסייה חזקה, עסקים פעילים ודור צעיר שרואה כאן עתיד, לא תהיה משמעות לתוכניות הפיתוח השאפתניות ביותר.

התעסוקה בצפון אינה יכולה להישען רק על הקמת אזורי תעשייה חדשים או על הגדלת ההשקעות במחקר ופיתוח. צעדים אלה חשובים, אך לבדם אינם מספיקים. נדרש לבנות מערך שלם המותאם לאתגריו הייחודיים של הצפון – כמו המרחק, הפיזור הגיאוגרפי הרחב והצורך בגיוס ושימור הון אנושי איכותי. רק תפיסה הוליסטית שיוצרת אקלים של צמיחה ושגשוג תוכל להניח את היסודות לתעסוקה איכותית וארוכת טווח בצפון.

גבול הצפון אינו רק קו במפה – הוא מבחן לריבונות, לחוסן הלאומי וליכולת הממשלה להפוך החלטות למציאות בשטח. החלטה 4194 חייבת להפוך ממסמך לביצוע: הגדלת תקציבים, הזרמת כספים, פריצת בירוקרטיה, הפחתת הרגולציה, וחיזוק מנגנוני היישום ברשויות ובשטח.

הצפון לא ביקש חמלה. הוא דורש אחריות, מחויבות לביצוע ועתיד. במשך שנים מדינת ישראל ביקשה מתושבי הצפון להיות קו ההגנה הראשון שלה – עכשיו הגיע הזמן שהמדינה תהיה קו ההגנה הראשון שלהם. המדינה חייבת להירתם עכשיו, לא בעוד שנה ולא אחרי שתוקם עוד ועדה, כי גם לאחר שחיילי המילואים ישוחררו והציוד הצבאי יחזור לימ"חים, אנחנו נישאר כאן, בחזית, כמו תמיד.