בשנים האחרונות אני שומע על יותר ויותר צעירים וצעירות, כמו גם משפחות עם ילדים קטנים, שעלו על מטוס כדי לחפש עתיד חדש מעבר לים. זה מדאיג ומתסכל, כי הם לא יחזרו לארץ. ילדיהם גם לא ידברו עברית.

אסור לנו כמדינה וגם כעיר כמו רעננה, להתעלם מכך שלצעירים קשה לבנות כאן את חייהם לנוכח מחירי הדיור והשכירות. בכל פעם שאני שומע על משפחה האורזת מטלטליה ויורדת מהארץ, הלב שלי מתכווץ.

המחויבות שלנו כמדינה לדאוג לצעירים, צריכה להיות בראש סדר היום. חייבים לתת לדור הבנות והבנים לבנות כאן את העתיד שלהם. מנקודת ראותי גם ברעננה – עיר שבה גדלו, התחנכו, יצאו לשרת בצה"ל וכשחזרו מצאו עצמם עומדים מול מציאות של יוקר מחיה וחוסר יכולת לגור כאן.

זו בדיוק הסיבה המרכזית, שבגינה נאבקתי בשנים האחרונות על פתרונות דיור לצעירי רעננה. רעננה היא עיר יקרה. לכן ההישג שאני גאה בו במיוחד, הוא האפשרות שנפתחה לצעירי העיר במסגרת "דירה בהנחה", עם קדימות לבני ובנות רעננה. כ-1,200 דירות נכללו בהגרלה, וכ-20% מהן הוקצו לבני ובנות העיר.

מבחינתי, כל זוג צעיר מרעננה שמצליח בזכות המהלך הזה לרכוש כאן דירה על אדמות המדינה, הוא עולם ומלואו. זה הרי ילד או ילדה שגדלו כאן, שהוריהם גרים כאן, ועכשיו מאות מהם שזכו בהגרלה, יכולים להקים את הבית שלהם ליד המשפחה.

אבל דיור הוא רק חלק מהסיפור. כשבונים אלפי דירות, חייבים לבנות במקביל גם עיר. בתי ספר וגני ילדים, כבישים, תחבורה ציבורית, פארקים, שבילי אופניים, מבני ציבור, תעסוקה ותשתיות. לכן הסכם הגג עם רשות מקרקעי ישראל אינו מבחינתי רק בניית דירות. הוא הסכם על העתיד של רעננה. המדינה תשקיע במסגרת ההסכם כ-1.75 מיליארד שקל, כולל השקעות משמעותיות גם בתשתיות ברחבי העיר הוותיקה. במקביל מתוכננים כ-705 אלף מ"ר של שטחי תעסוקה ומסחר, שיחזקו את הבסיס הכלכלי של העיר.

זו תפיסת העולם שלי: אפשר וצריך לצמוח. אבל אסור לאבד בדרך את מה שהופך את רעננה לרעננה. בסופו של דבר, תכנון עירוני הוא לא רק מספרים על הנייר. הוא ההחלטה איזה עתיד אנחנו רוצים לילדים שלנו. אני רוצה עתיד שבו הם לא יצטרכו לבחור בין מדינת ישראל לבין הבית שלהם. זה מקומם, זו המדינה שלהם וזה החוסן שלנו גם כקהילה.

עוד ב-

חזון או אשליה? הפערים שמעמידים בספק את הכרזת טראמפ על הסכם בעזה

לכתבה המלאה

*הכותב, חיים ברוידא, הוא ראש העיר רעננה.