האם מדובר בניסיון להבריח נכסים או בהליך גירושים לגיטימי? זה בדיוק מה שהיה על בית משפט השלום בתל אביב להכריע לאחרונה, כאשר דן במקרה של גבר שהעביר את חלקו בדירה לגרושתו, כחודש לפני שחויב לשלם חוב של 465 אלף שקל.

הסיפור מתחיל בשנת 2008, כאשר בני הזוג נישאו ורכשו יחד דירה קטנה בשטח 33 מ"ר, בתוספת מרפסת רחבה של 46 מ"ר. כעשור לאחר מכן, בעקבות משבר ביחסים, החליטו להתגרש וקבעו בהסכם כי הבעל יעביר לגרושתו את חלקו בנכס בתמורה לסכום כספי מסוים. הסאגה המשפטית, מתברר, החלה רק בהמשך.

במהלך 2022, בעודו מתמודד עם תביעה כספית משמעותית, חתם הבעל על הסכם נוסף מול גרושתו, הפעם במחיר נמוך יותר מהנקבע בהסכם הגירושים המקורי. זמן קצר לאחר מכן חויב לשלם את חובו, והנושים מיהרו לטעון כי מדובר בהברחת נכסים מכוונת. בעקבות זאת פנו לממונה על חדלות פירעון בדרישה לבטל את ההעברה.

מה עושים עם הדירה? (תמונת אילוסטרציה, פייסבוק/אוגני סלמה)

"הליך הגירושין נמשך 4 שנים, והחל הרבה לפני מתן פסק הדין שבגינו הוגשה הבקשה לפתיחת הליכים", טען הבעל באמצעות עורך דינו. "שנתיים לפני מתן פסק הדין האמור נרשמה הערת אזהרה על זכויותיו בנכס לטובת המשיבה. התמורה נקבעה על ידי בית המשפט לאחר איזון משאבים במסגרת הליך הגירושין, ולכן אין לנאמנת סמכות לערער עליה. ההעברה לא בוצעה ללא תמורה או בתמורה שאינה הולמת, ולא נעשתה במטרה להבריח נכסים".

לפי טענת הנאמנת, הסכום ששולם בפועל היה רק 196,000 שקל, סכום נמוך משמעותית משווי הזכויות האמיתי של הדירה. "מחקירות שביצעה הנאמנת עלה, לטענתה, כי זכויותיו של היחיד בנכס, ששוויין נאמד בכ-1.1 מיליון שקל, הועברו למשיבה תמורת סך של 196 אלף שקל בלבד (קרי, שיעור של 16% משווי הזכויות)", נכתב בבקשה. "הנאמנת ציינה, כי המשיבה והיחיד טוענים כי שולמו למשיבה סכומים נוספים מעבר לכך, בדרך של קיזוז חובות והתחשבנויות שונות. אלא שלדבריה, לא היחיד ולא המשיבה הציגו כל אסמכתא לביצוע תשלומים נוספים מעבר ל-196 אלף שקל. לאור האמור טוענת הנאמנת כי מתקיימים התנאים המצטברים הקבועים בסעיף 220(א) לחוק, קרי כי הפעולה נעשתה בתמורה שאינה הולמת".

עוד נטען, כי היחיד היה בחדלות פירעון במועד ביצוע הפעולה.  לעומת זאת, הבעל וגרושתו טענו כי העסקה הייתה תקפה והגיונית, ואכן בוצעה כחלק מחלוקת הרכוש בין השניים, תוך שמירה על איזון הוגן ביניהם.

לאחר בחינת הנתונים, השופט רון גולדשטיין קבע כי לא הוכח שמדובר בפעולה בלתי כשרה שנועדה להבריח נכסים מהנושים. הוא ציין כי כבר בעת הסכם הגירושים הראשון, ב-2018, טרם הייתה תביעה כספית נגד הבעל, ולכן לא ניתן לקשור ישירות בין העברת הדירה לבין חובותיו.

עוד הודגש כי התמורה ששולמה עבור חלקו של הבעל הייתה סבירה בהתאם להערכות שמאיות קודמות של הנכס. בסיכומו של דבר, קבע השופט כי לא ניתן לבטל את ההעברה ופסק הוצאות משפט של 5,000 שקל לטובת האישה.

עוד ב-

מכרה לחברתה דירה עם רטיבות ולא גילתה - מה קבע השופט?

לכתבה המלאה

לאחרונה פרסמנו כאן מקרה נוסף בו חלוקת הרכוש בתוך המשפחה הגיעה לפתחו של בית המשפט. אדם קיבל קרקע במתנה מאחיו, רץ להתלונן על כך שהוא מבצע חריגות בנייה וכשהאח שמע על כך - הוא ביקש לחזור בו משום שההסכם לא נרשם בטאבו. במקרה זה, לבית המשפט היה חשוב קודם כל להשכין שלום בין האחים. במקרה אחר שהתרחש בשנה שעברה, בית משפט לענייני משפחה בקריית שמונה פסק לטובתה של אישה אשר הגרוש שלה ניסה לטעון כי לו זכויות על מחצית מדירת עמידר שקיבלה בירושה מאביה.