בכתבה שפורסמה כאן בחודש דצמבר התרענו על הפער ההולך וגדל בין העלייה במחירי הדיור לבין העלייה בשכר. בבדיקה שערכנו התברר כי השכר לא תמיד גדל בהלימה אחת עם שיעור האינפלציה ומחירי הדירות מזנקים לעומתו. בתחילת 2021, רגע לפני שמחירי הנדל"ן עלו בצורה משמעותית, עמד השכר הממוצע ברוטו למשרת שכיר על  11,971 שקל. בפברואר באותה שנה השכר קפץ ועמד על 12,146 שקל. בחודש האחרון רף ה-14 אלף שקל נחצה.

אם נשווה למצב בינואר 2021, השכר היום גבוה בכ-15% - זו עלייה יפה ומשמעותית. ומה קרה למחירי הנדל"ן באותה תקופה? לפי נתוני הלמ"ס, המחירים עלו בכ-35%. כלומר, יותר משיעור השכר במשק. אבל מה שחשוב יותר הוא לא רק השכר, אלא הריבית הגבוהה בתקופה הזו. זה כמובן כבר סיפור אחר, אבל חשוב להדגיש שהעלייה בהחזר המשכנתא שוחקת את הרווח.

כעת, מחקר חדש של מוסד שורש למחקר כלכלי-חברתי (המוסד הוא בראשות פרופ' דן בן-דוד, והוא מכון עצמאי ובלתי-תלוי לחקר מדיניות העורך מחקרים מבוססי עובדות על המשק ועל החברה האזרחית בישראל) בדק מה קרה בטווח הארוך. בשורה התחתונה, הוא מצביע על כך שמשבר הדיור בישראל אינו נובע רק ממחסור בדירות. לפי המחקר, מדובר בכשל מבני עמוק בענף הדיור, הנובע מפער מתמשך בין מבנה האוכלוסייה ומספר משקי הבית לבין קצב הבנייה ותמהיל הדירות הנבנות.

"במשך עשרות שנים מספר משקי הבית בישראל גדל מהר ממספר הדירות, משקי הבית נעשו קטנים יותר ושוק השכירות התרחב - תהליכים שהגדילו את הביקוש לדיור גם ללא גידול חריג באוכלוסייה והפעילו לחץ מתמשך על מחירי הדירות ושכר הדירה. במקביל, בין השנים 2000 ו-2022 מחירי הדירות עלו בכ־130%, בעוד שההכנסה נטו של משקי הבית עלתה בכ-45% בלבד ושכר הדירה עלה בכ־40%", נכתב.

המחקר בחן, כאמור, את השינויים בטווח הארוך. הוא נכתב על ידי חוקרת המוסד יעל מישלי, דרל נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בנק ישראל, המועצה הלאומית לכלכלה ומשרד הבינוי והשיכון, וכולל ניתוח מגמות ארוכות טווח במחירי דיור, הכנסות משקי בית, גודל והרכב משקי הבית, תמהיל הדירות, התחלות וגמר בנייה ושיעורי מגורים בשכירות לפי קבוצות גיל.

אחד הממצאים המרכזיים של המחקר של שורש הוא כי מאז תחילת שנות ה-70 מספר משקי הבית בישראל גדל בכ-350%, בעוד שהאוכלוסייה גדלה רק ב-290%. הגידול נובע בין היתר מירידה בגודל משקי הבית, הזדקנות האוכלוסייה ועלייה במספר הרווקים והגרושים. המשמעות היא שמספר הדירות הנדרש גדל מהר יותר מהאוכלוסייה.

עוד נמצא כי אחד הגורמים המרכזיים לגידול במספר משקי הבית הוא הירידה בגודל משקי הבית. בין השנים 2001 ו-2022 עלה חלקם של משקי בית של אדם אחד בכ-2.7% ושל משקי בית של שני אנשים בכ-2.3%, בעוד שחלקם של משקי בית גדולים ירד בכ-5%. לפי המחקר, משמעות הדבר היא גם כאשר האוכלוסייה גדלה בקצב מתון, מספר הדירות הנדרש גדל מהר יותר.

עוד ב-

עידו חג'ג': "בתקופה הזו, אנשים צריכים לקפוץ מהחלון ולהביא כסף לדירה"

לכתבה המלאה

במקביל לירידה בגודל משקי הבית, נמצא כי שוק השכירות בישראל התרחב משמעותית והפך לצורת מגורים מרכזית גם בגילאים מבוגרים יותר. בין השנים 2001 ו-2022 שיעור המתגוררים בשכירות בגילאי 25-34 עלה מ-30% ל-49%, בגילאי 35-54 עלה מ-15% ל-32%, ובגילאי 55-64 עלה מ-11% ל-18%. כלומר, השכירות אינה עוד פתרון זמני לצעירים בלבד, אלא שוק דיור מרכזי עבור חלקים גדולים מהאוכלוסייה.