עסקי ספורט

כוכב נבחרת ישראל חושף את החזרה בתשובה: ''מרגיש שייך יותר''

טל בנין סיפר על מראהו החדש עם כיפה וזקן וההתחזקות בדת: ''תמיד הייתי רוחני. לאורך כל השנים גם כילד, כשהיו לי רגעים שמחים, הרגשתי כל הזמן שמשהו חסר לי מבפנים. זה הדבר היחיד ששמר אותי מפוקס. בקורונה היינו כל הזמן נעולים, אז ניסיתי לקחת על עצמי פתאום הלכות, כמו שמירת שבת''
מערכת ice | 
אילוסטרציה (צילום shutterstock, פלאש 90/ נתי שוחט)
כוכב נבחרת ישראל לשעבר טל בנין הוא אחד נעלם כמעט לחלוטין מאור הזרקורים מאז שעזב את עולם הכדורגל בו כיכב בשנות ה-90 וראשית שנות ה-2000, בראיון לפודקאסט Scout Brilliant עם טל אברהמי, דיבר על ההתחזקות שלו בדת והעולם שגילה.
תחילה בנין סיפר על מראהו החדש עם כיפה וזקן: ''תמיד הייתי רוחני. לאורך כל השנים גם כילד, כשהיו לי רגעים שמחים, הרגשתי כל הזמן שמשהו חסר לי מבפנים. תמיד חשבתי שזה קשור אולי באתגר כספי שחסר לי, או במקצועי - ותמיד היה חסר לי משהו. גם אחרי שהתחתנתי והבאתי ילדים, היה חסר לי משהו. עברתי תהליך ששיפר לי את ההרגשה שלי ביני לבין עצמי''.

הוא המשיך וסיפר על ההתחזקות: ''זה תהליך קשה מאוד שדרש הרבה הקרבה. לפני כמה שנים, התחלתי לקרוא תהילים, וקראתי כל יום את היום שלו. זה התוכן היחיד שהצלחתי לקרוא, ומצאתי בזה עניין. זה הדבר היחיד ששמר אותי מפוקס. בקורונה היינו כל הזמן נעולים, אז ניסיתי לקחת על עצמי פתאום הלכות, כמו שמירת שבת".
בנין סיפר איך נראית שיגרת השבת אצלו: "אני מתענג על השבת, נמצא בכל התפילות ועוד. גיליתי עולם שהיה שם כל הזמן למעשה. ההתרגשות שהייתה לי לפני משחקים, פתאום חזרה לי בשבתות. אחרי שאמא שלי נפטרה, נכנס הנושא הזה של הקדיש - שאמרתי אותו 3 פעמים ביום במשך שנה. זה היה דבר שחשוב לי מאוד. הייתי נכנס לבית כנסת ואנשים היו אומרים `זה הוא?`. לאט לאט שמעתי עוד שיעורי תורה, ואנשים נגעו בי. העולם של התורה הוא הטיפול הטוב ביותר לכל אדם. זה גורם לך בלי בכלל להרהר בזה, להיות אדם טוב יותר. אני מרגיש שייך יותר ושליו יותר".
גם ל-7 באוקטובר היה חלק במסע שעבר: "הדבר הכי חזק שלקחתי על עצמי היה ביום הראשון של המלחמה. עד המלחמה, הייתי חובש כיפה רק בבית הכנסת ואז יוצא ומוריד. מרגע שהתחילה המלחמה והבן שלי הוא לוחם בעזה, פעם ראשונה שהבנתי מה זה הורים. לא ישנתי בלילה מזה שם. מאז שהתחילה המלחמה, לקחתי על עצמי באותו יום ללכת עם כיפה, וגם ללכת עם ציצית. זה שומר עליו ועליי. פתאום הבנתי את הפחד הזה של הורה שהילד שלו בעזה. מצד שני הייתי גאה בילד שלי שלא ויתרתי לו. הוא לא רצה להיות כדורגלן, הוא מייצג את המשפחה הכי בכבוד".
לסיום הוא מספר: "אני זוכר את עצמי בלילות, מתעורר כל חצי שעה. דברים הזויים. אתה הולך ללוויות כאילו זה מישהו מהמשפחה שלך. ילד בן 18 נופל? זה בלתי נתפס. המדינה הפכה למשפחה אחת גדולה בעקבות מה שחווינו. לחזור לאמן? לא על חשבון שבת".
תגובות לכתבה(0):

נותרו 55 תווים

נותרו 1000 תווים

הוסף תגובה

תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה