רגע לפני שנכנס לחופה ב"חתונה ממבט ראשון" ופגש לראשונה את נועה מוזס, ארי החליט לעשות מעשה יוצא דופן וכתב לעצמו "חוזה" אישי מול בת הזוג העתידית. למרות שהיום אנחנו כבר יודעים שהשידוך עם מוזס לא צלח והשניים אינם ביחד, הטקסט החשוף ששיתף ארי מצליח לזקק את המהות של התוכנית ואת האומץ שנדרש כדי לחפש אהבה מול המצלמות. שנה אחרי אותה כתיבה, ארי חזר אל החוזה כדי לבחון האם עמד בהבטחות שהבטיח לעצמו, והמסקנות שלו מרגשות לא פחות מההתחייבות המקורית.

"כמה ימים לפני שהתחתנתי עם אישה שלא הכרתי כתבתי לעצמי חוזה", שיתף ארי. "שנה אחרי, חזרתי לקרוא אותו. חתונמי העמיד את החוזה הזה למבחן הרבה יותר מהר ממה שחשבתי, ודווקא הפערים בינינו לימדו אותי דברים שלא ידעתי קודם". ארי מתאר כיצד החוויה האינטנסיבית שינתה את נקודת המבט שלו על זוגיות: "למדתי שאני לא בורח כל כך מהר כשקשה. קל לחשוב שאתה אדם מחויב כשהכל זורם, הרבה יותר קשה להישאר, לדבר ולנסות כשלא נוח. למדתי שלהבין מישהו לא אומר שצריך להסכים איתו, לפעמים מספיק לעצור את הצורך להסביר את עצמך ולנסות באמת לראות את הצד השני".

בניגוד לאינסטינקט הטבעי לפתור כל קונפליקט, התהליך עם נועה לימד אותו דווקא לשחרר ולהכיל. "למדתי שלא כל פער צריך לפתור", הוא מוסיף. "אני רגיל לחשוב שלכל בעיה יש פתרון, לפעמים הדבר הנכון הוא לא לפתור את הפער אלא לראות אותו בכנות. גיליתי כמה התגעגעתי להתרגש, לחוסר הוודאות, לסקרנות, להיכנס למשהו בלי לדעת איך הוא ייגמר. מערכת יחסים לא חייבת להמשך לנצח כדי שהיא תהיה משמעותית". המילים הללו מקבלות משמעות מיוחדת לאור הפרידה, ומעידות על כך שארי יצא מהקשר הזה שלם, בוגר ומפוקח יותר.

החוזה המקורי עליו חתם ארי ביולי 2025 חושף את הציפיות והפגיעוּת שאיתן נכנס לתהליך. במסמך שכתב, בחר ארי להתחייב קודם כל לעצמו: "אני, ארי, מתחייב להביא לתוך התהליך הזה את הילד הקטן המרוגש מאפרת זה שעדיין מאמין באהבה פשוטה, כנה, בלי משחקים. להתחייב למסע גם כשהוא מבלבל, לא מושלם או מפחיד. לא לוותר בקלות, לא לברוח כשקשה  אלא להישאר ולברר. להיות אני בלי להסתיר, בלי להקטין, גם כשזה אומר להראות רגש או פגיעות".

עוד ב-

נועה מוזס מגיבה לראשונה לשידורי התוכנית: "לא חושבת שהתאוששתי"

לכתבה המלאה

בחלקו השני של החוזה, ארי פירט את ההתחייבויות שלו כלפי מי שעתידה הייתה להיות אשתו: "אני מתחייב מול עצמי ומול בת הזוג העתידית שלי לדבר פתוח, לשתף, ולא לשמור בבטן. לכבד אותה את הלב, את המרחב, את הקצב שלה. להיות שם באמת לא רק פיזית, אלא בנוכחות רגשית. לשים לב לרווחה שלה לשאול, להקשיב, לדאוג, גם בלי שהיא תבקש. לדעת מתי היא צריכה קרבה ולתת אותה בלי לפחד, ולדעת מתי היא צריכה שקט  ולכבד את זה בלי להיעלב". את המסמך המרגש חתם ארי בהבטחה כנה שמהדהדת גם היום, "אני לא מבטיח שנהיה מושלמים, אבל אני כן מבטיח להיות שם באמת נוכח, פתוח, משתדל ולומד. חתום בלב, ארי".