דעות
המבחן של הציונות במאה ה-21: ההכרעה הלאומית שתקבע את עתיד הנגב
שנים של פתרונות חלקיים וקיפאון פוליטי העמיקו את המשבר בנגב. כדי להוביל מהלך עומק שיחבר בין משילות, אכיפה, תכנון ופיתוח, נדרשת ממשלת אחדות ציונית רחבה שתוכל להבטיח הסדרה אמיתית ובת-קיימא
במשך שנים ארוכות מנסות ממשלות ישראל להתמודד עם אתגרי הנגב באמצעות פתרונות חלקיים, טלאי על טלאי, בעיקר מתוך אילוצים פוליטיים צרים. כמי שחי ופועל בנגב שנים רבות – כמזכיר יישוב בנגב, כמנכ"ל המועצה האזורית רמת הנגב, כמנכ"ל משרד הבינוי והשיכון, בשלל תפקידים בכירים נוספים וכיום כראש מכון ריפמן לפיתוח הנגב – אני רואה מקרוב את הפער הבלתי נתפס שבין הפוטנציאל האדיר של הדרום לבין המציאות בשטח.
חשוב להבין: הפער הזה אינו גזירת גורל. הוא תוצאה ישירה של היעדר הכרעה לאומית רחבה. ממשלות בעלות רוב דחוק, הנשענות על קצוות פוליטיים מימין או משמאל, שבויות מטבען בסחטנות קואליציונית ובשיקולי הישרדות קצרי טווח. במצב עניינים שכזה, כל ניסיון לקדם מהלך עומק בנגב נתקע. הצד האחד מונע צעדי הכרה, תכנון ופיתוח אזרחי מתוך חשש להיתפס כמי שמוותר על ריבונות, ואילו הצד השני מונע אכיפה נחושה והשבת המשילות מתוך חשש לפגיעה בבייס הפוליטי.
התוצאה היא קיפאון מסוכן שרק מעמיק את המשבר ופוגע בתושבי הנגב כולם: יהודים ובדואים כאחד, ומסכן את עתיד המדינה. הפתרון למשבר בנגב חייב להיות הסדרה רב-ממדית – תפיסה רב-מערכתית הרואה בכל מרכיבי החיים מקשה אחת בלתי ניתנת להפרדה:
אף אחת מהזרועות הללו לא תוכל להצליח לבדה. אכיפה ללא אופק תכנוני וכלכלי מייצרת ייאוש והקצנה; תכנון ותקציבים ללא משילות ואכיפה יורדים לטמיון. כדי להוציא לפועל מהלך היסטורי בסדר גודל שכזה, נדרשת לגיטימציה ציבורית רחבה ויציבות שלטונית לאורך שנים. רק ממשלת אחדות ציונית, המבוססת על הסכמה לאומית רחבה ואשר מתעלה מעל שיקולים מגזריים ומפלגתיים, תוכל לקבל את ההחלטות הקשות, לעגן אותן בחקיקה ובתקציבי עתק ולעמוד בלחצים הכרוכים ביישומן בשטח.
- תכנון, קרקע והכרה: יצירת אופק תכנוני ברור, הכרה ביישובים קיימים בהתאם לקריטריונים מקצועיים, והסדרת סוגיות הבעלות על הקרקע מתוך ראייה ציונית ואזרחית ארוכת טווח.
- משילות ואכיפה בלתי מתפשרת: השבת הביטחון האישי לתושבים, מיגור הפשיעה והפרוטקשן, ואכיפה שוויונית ונחושה נגד בנייה בלתי חוקית – לא כפעולת ענישה, אלא כתנאי בסיסי לקיומה של חברה מתוקנת.
- חינוך, תשתיות ותעסוקה: השקעה חסרת תקדים במערכת החינוך, בהשכלה הגבוהה, בתחבורה ובאזורי תעשייה משותפים, שיאפשרו לבני ובנות הנגב להשתלב בכלכלה הישראלית המתקדמת ולהוביל אותה.
אף אחת מהזרועות הללו לא תוכל להצליח לבדה. אכיפה ללא אופק תכנוני וכלכלי מייצרת ייאוש והקצנה; תכנון ותקציבים ללא משילות ואכיפה יורדים לטמיון. כדי להוציא לפועל מהלך היסטורי בסדר גודל שכזה, נדרשת לגיטימציה ציבורית רחבה ויציבות שלטונית לאורך שנים. רק ממשלת אחדות ציונית, המבוססת על הסכמה לאומית רחבה ואשר מתעלה מעל שיקולים מגזריים ומפלגתיים, תוכל לקבל את ההחלטות הקשות, לעגן אותן בחקיקה ובתקציבי עתק ולעמוד בלחצים הכרוכים ביישומן בשטח.
הנגב הוא המבחן האמיתי של הציונות במאה ה-21. הגיע הזמן לשים את משבר המשילות והריבונות החריף בנגב גבוה על סדר העדיפויות – ולהתחיל להסדיר את העתיד.
עוד ב-
*הכותב, חגי רזניק, מכהן כראש מכון ריפמן לפיתוח הנגב; לשעבר מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון ויו"ר הקרן לחיילים משוחררים במשרד הביטחון.
הכתבות החמות
תגובות לכתבה(0):
תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה
חזור לתגובה



