כסף וצרכנות

אז מה עושים עכשיו עם הכסף בלי לקחת סיכונים?

על רקע עליות הריבית התכופות בתקופה האחרונה נוצר כאוס וסביר להניח ששמעתם לאחרונה לא מעט את המילים ריבית, פריים, פקדונות ועוד. על רקע חוסר הוודאות שאתם ודאי חווים סביב מצבכם הפיננסי, אנחנו ב-ice עושים לכם קצת סדר

ניצן כהן | 1/9/2022 14:14 1

ניתן להניח שאין היום ישראלי לא נפגש בימים האחרונים עם המילים: ריבית, פריים, פקדונות וכד'. אבל בסופו של יום אם אתם שואלים את עצמכם מה עושים עכשיו עם הכסף? כדאי לעשות סדר בבלגן, ואת זה ננסה לעשות כאן.

באופן עקרוני אם יש לכם כסף (וממש לא חייב שזה יהיה סכום גדול מידי, למעשה זה יכול להיות כל סכום שאתם שומרים לעצמכם לשעת צרה) כדאי שהוא לא יישב בעו"ש ככה סתם. באופן עקרוני, אם אין לכם צורך בכסף כרגע, כדאי שהוא יישא ריבית כלשהי ולו כדי למנוע את שחיקת ערכו - ואולי אפילו גם להרוויח כמה גרושים.

מהי שחיקת הכסף ולמה אנחנו רוצים להתגונן מפניה

לפני שנמשיך לא ניכנס להגדרה המילונית של מהי אינפלציה ושחיקת הכסף. זה עולם ומלואו שנחקר כל הזמן. אבל באופן עקרוני, אם נניח שאנחנו מרוויחים היום עשרת אלפים שקל נטו, ואנחנו מוציאים מידי חודש 8,000 שקל, כך שחסכתם 2,000 שקל. מתי ערך הכסף נשחק? כשהמחירים עלו, ככה שכעת על באותו מבנה הוצאה, הוצאתם על אותם המוצרים/ שירותים 8,200 שקל (נזכיר: במקום 8,000 שקל) ולכן במקום שיישארו לכם לחיסכון 2,000 שקל, הרי שנותרו לכם 1,800 שקל.

מכאן הרי ברור שהיינו רוצים שההכנסות שלנו יעלו ב-200 שקל כדי שנוכל להמשיך לחסוך את ה-2,000 שקל שבאותם 2,000 שקל נוכל לעשות שימוש אותו הדבר כמו לפני שהמחירים עלו. אבל מאחר וזה לא המצב, הרי שנבקש שהשכר שלנו יעלה ב-200 שקל והחיסכון שלנו יעלה ביותר מ-200 שקל (שהם משלימים ל-2,000 שקל אבל קונים פחות מוצרים ו/או שירותים).

אז מה עושים?

אם כן, מה שאנחנו עושים זה בראש ובראשונה הולכים לבוס ומבקשים העלאה של 200 שקל במשכורת (אל תבנו על זה אם אתם לא מורים) וזה כדי להמשיך לצרוך אותו הדבר בלי לפגוע בחיסכון. נניח שהבוס הסכים והעלה לנו את השכר ב-200 שקל. עכשיו נרצה שהחיסכון שלנו ישמור על ערכו - נניח שאם חסכנו כל חודש 2,000 כדי לקנות מכונית, הרי שכדי לקנות את אותה המכונית עכשיו ניצטרך לחסוך 2,400 שקל.

אז מה שנעשה, זה פשוט נחפש אפיק השקעה מתאים. מכיוון שאנחנו לא סוחרים בבורסה ובאופן עקרוני אנחנו אנשים שעובדים (נניח עורכי דין) ואין לנו יותר מידי זמן (וידע) בניהול השקעות, אז אנחנו יכולים ללכת ליועץ השקעות וכן הלאה. אבל אנחנו, מה שמכונה בעגה המקצועית - "שונאי סיכון" ולכן אנחנו מוכנים שלא להרוויח יותר מידי, אבל בטח שלא להפסיד ולכן נפנה לבנק.

מה כבר יש לבנק להציע?

נעזוב לרגע את הבנק (הרי לא נשנה עם 2,000 שקל סדרי בראשית) ונבדוק שלושה מוצרים פופולריים, ללא סיכון ומשלמים ריבית נמוכה, אבל יציבה (נזכיר לא סיכון ויש לנו יכולת למשוך אותם מידי יום. כי הרי לעולם לא נדע מה יקרה לנו מחר בבוקר).

הפקדון הבנקאי

באופן עקרוני לבנק יש להציע פיקדון. הפיקדון הוא מזומן, כלומר לא צריך למכור, לחכות או לבצע פרוצדורה ארוכה וקשה מידי כדי לקבל את הכסף. יש סוגים שונים של פקדונות וכולם משלמים ריבית יחסית נמוכה, אבל הכסף זמין לנו מידי יום/ שבוע/ חודש או שנה, ככל שנבחר (ובהתאם הבנק ישלם לנו ריבית) והוא מזומן.

לא ניכנס למגוון הרחב של הפקדונות שיש לבנקים להציע אבל העיקרון הוא זה: אם אנחנו בסביבת ריבית עולה (ואנחנו שם) הרי שנרצה משהו שצמוד לריבית ומכאן כבר לא משנה מה בוחרים.

איפה בנק ישראל?

אם כן, גם בנק ישראל מציע פקדון בדיוק כמו הבנק, ואגב תפקידו שם את הכסף באמצעותו. באופן עקרוני לפקדון הזה קוראים מק"מ. עזבו ראשי תיבות וכל מיני שמות ומספרים זה הפיקדון של בנק ישראל, הוא נסחר בבורסה וצריך לקנות אותו ולמכור אותו באמצעות הבנק. אבל זה פקדון והוא חלופה נחמדה לפקדון הבנקאי.

חיסרון: אם יש לכם מערכת יחסים מורכבת עם הבנק שלכם, יכול להיות שתעדיפו את הפקדון הבנקאי על פני המק"מ כי באופן עקרוני, לבנק יהיה יותר קל לשים את היד על הכסף אם הוא צריך להפעיל נגדכם הליכי גביה.

אבל אם אין לכם עניינים מהסוג הזה בבנק, מק"מ של בנק ישראל הוא יכול להיות חלופה טובה.

ומה עם כל בתי ההשקעות?

גם בתי ההשקעות מחזיקים חלופה לפקדון הבנקאי והוא קרן כספית. קרן כספית היא למעשה קרן נאמנות שמשקיעה כמעט ללא סיכון (ודגש על הכמעט) באפיקים שקליים לטווח של עד שנה. הקרן הזו בדרך כלל תקשיע בעצמה בפקדונות בנקאיים ומק"מ אבל היא תעשה את זה בסכומים גדולים ותוכל להשיג ריבית טובה יותר מכם.

אז מה הקטע?

קרן כספית גובה דמי ניהול ששוחקים לכם את התשואה ולא כל הכסף שהיא משקיעה הוא בפקדונות בנקאיים ומק"מ אלא גם באגרות חוב קונצרניות קצרות (של עד שנה בדירוג גבוה) ולכן היא חשופה להפסדים וכן הלאה.